קראתי לפרטיה את חוות דעתו. להערכתי טיעוניו רובם ככולם שגויים, וחלק מהציטוטים שמביא

מחוות דעתי ומהגליון הרפואי הם גם כן שגויים או שהם חצאי ציטוטים וכלל אינם משקפים את

הכתוב.

שגיאותיו בפרק הדימות

משתל הריסרפסינג עשוי מקובלט כרום ונקרא 'קורמט', אבל הוא חוזר ושוגה כשמכנה אותו

'קוראייל' שהוא משתל גזע שעשוי מסגסוגת של טיטניום ואין לו כל קשר לריסרפסינג. ההערכה

הרנטגנית שלו לגבי כיפת המשתל כאילו שהיא "במנח וציר טוב" שגויה, כי ניכר בעליל שכיפת ראש

הירך חודרת לחלק העליון של צוואר הירך וגורמת בו לפגם ולכן איננה 'במנח טוב'. הטעויות שלו

מעידות ככל הנראה שאיננו עוסק ואיננו מתמצא כראוי בניתוחים של החלפת מפרקי הירך.

שגיאותיו לגבי מחלותיו הקשות לכאורה של המנותח

טיעוניו כאילו סובל ממכלול בעיות קשות בגפיים התחתונות שגויים גם כן.   בתיקו הרפואי תועד

כשנשלח לניתוח: "...לא סובל ממחלות כרוניות...",   ובקבלתו למחלקה בבית החולים תועד "...לא

מקבל תרופות באופן קבוע...תחושה שמורה...שינויים טרופים בשוקיים (סובל מדליות)...". שינויים

טרופים הם שינויים בשיעור ובצבע העור בגלל גודש של הדם בדליות ומעידים על מחלה דיסטאלית,

הם אינם דלקתיים ואינם טרומבוטים וודאי אינם "מחלת ורידים קשה" כפי שכותב. מה עוד שהוריד

העיקרי העמוק בין 'הפופליטיאל והקומון פמורל' הודגם בדופלקס שהוא פתוח כלומר תקין.   גם אין

שום עדות עובר לניתוח למחלת טרומבופלביטיס (פקקת ורידים) בגפיים התחתונות, אלא אלו הם

סבוכים שלאחר הניתוח. טיעונו על בדיקת הדופלר (דופלקס) שהייתה תקינה, שגוי גם כן, כי

התשובה בכתב ציינה במפורש שהייתה רק "הדגמה חלקית של וורידי השוק" ולכן לא ניתן

להעריכם. וידוע שבדרך כלל מתחילה המחלה הטרומבופלביטית מוורידי השוק.

שגיאותיו לגבי השתוק העצבי בפרונאוס השמאלי

הוא מציין שאובחנה צניחת כף רגל שמאל ומנסה להעתיק את תשובת בדיקת ההולכה שבוצעה

שלושה חודשים לאחר מכן, אלא שאיננו מראה בקיאות בכתוב בה ומעתיק בחיוב את שמצוין בה

בשלילה.

לאמיתו של דבר בדיקת ההולכה החשמלית תיעדה העדר הולכה בעצב הפרונאוס השמאלי. בעוד

שהייתה בגדר הנורמה לגבי העצב הטיביאלי בשמאל ולגבי עצבי הפרונאוס והטיביאליס בימין, מה

שמעיד בעליל על שיתוק של העצב הפרונאלי בשמאל. בדיקה מאוחרת יותר איששה את הממצא

לגבי שיתוק העצב הפרונאלי השמאלי.

לתהייתו הרטורית "...מזה ניתן ללמוד שהנזק לעצב נגרם לאחר הניתוח, אך הגורם לא ברור" אציין

שהפגיעה בעצב הפרונאלי קרתה בסבירות הגבוהה ביותר בזמן הניתוח. להערכתי אין כל צל של

ספק שקרתה בניתוח. מה עוד, שבניתוח מפרק הירך עשוי נזק לעצב כתוצאה ממתיחה או מעיכה

באזור הניתוח להופיע קלינית במועד יותר מאוחר, בדרך כלל כעבור מספר ימים. בחולה שהוא

בעייתי מבחינת כאביו, נפיחות בגפה שהחשידה לפקקת, הגבלה חמורה בתנועת שתי הירכיים

(קואזי אנקילוטיות), הוראה למניעת דריכה על הרגל המנותחת, ובנוסף גם הקושי לתקשר איתו - אין

זה נדיר שצניחת הרגל תאובחן מאוחר גם אם קרתה קודם לכן.

לתהיותיו הנוספות על אפשרות של גרימת השיתוק בעצב הפרונאלי השמאלי כתוצאה מלחץ בצקתי

של פקקת הורידים, או פגיעה גבית או מחלה עצבית היקפית, ישנה תשובה ברורה, פשוטה וחד

משמעית של צוות המחלקה האורתופדית "...סימנים של שיתוק העצב הסכיאטי...".

למרות שלרופאי המחלקה ברור ששיתוק העצב הפרונאלי נגרם על ידם, אין תיעוד של דיון מחלקתי

בנושא זה. אין תכנית של מעקב קליני וחשמלי, ואין דיון על אופציות של טפול כירורגי של חשיפה

של מקום הפגיעה בעצב ושחרור סיבי העצב מצלקות במקרה של מעיכה, שהיא שיטה מקובלת

שהוכיחה את יעילותה. אציין שהצעתו "לאשפזו לצורך בירור" שנתיים לאחר הניתוח (למרות שאין

לכך תימוכין בתיק הרפואי) איחרה את המועד שבו ניתן לשפר כירורגית את תפקוד העצב, כי מפגש

העצב- שריר מתנוון מבחינה פיזיולוגית תוך 18 חודשים.

שגיאותיו לגבי המשתל, הניתוח והכשל

הכשל בניתוח כלל לא היה בגלל התרופפות כפי שהוא כותב. הכשל היה בגלל שבר של צוואר הירך

כתוצאה מרשלנות טכנית בעת ביצוע הניתוח כפי שיתואר להלן.

למשתל שתי כיפות זו בתוך זו, שמאפשרות תנועה ביניהן וזו תנועת המפרק המלאכותי. הוא אינננו

מבחין בין הכפה של האצטבולום והכפה של ראש הירך, ומשתמש בחצי ציטטה מחוות דעתי וכך

מדגיש את חוסר בקיאותו.

לגבי שלושת צילומי הרנטגן בשבועות הראשונים שלאחר הניתוח כתבתי בחוות דעתי: "... הכפה

האצטבולרית מעוגנת היטב באגן. הכפה של ראש הירך מעוגנת גם כן, אבל חודרת לחלק העליון

של צואר הירך ויוצרת פגם גרמי של כ- 3 מ"מ....".   הפגם הגרמי שנגרם בניתוח מעיד על רשלנותו

של המנתח.   גרימה של פגם זה מוכרת היטב כגורם לכשלון בגלל פרופגציה של הפגם בעצם

הצוואר עד לשבר מלא.   וכך אמנם קרה כמתואר בצילומי הרנטגן שלאחר מכן ועל פי התיעוד לפני

הרביזיה בבי"ח אחר. ברביזיה זו הוצאה הכיפה ובתוכה היה ראש הירך השבור והוכנס גזע משתל

חדש שקובע עם צמנט. הכיפה האצטבולרית הושארה במקומה ולתוכה הותאם ראש מתכתי על גבי

הגזע החדש.