קראתי בעיון את חוות דעתו המלומדת שבה הוא מתייחס לניתוח הקיפופלסטיקה שבוצע בחולית

גב. טיעוניו שגויים במספר נושאים קרדינלים של חוות דעתו כפי שאפרט להלן.

לדבריו ביצע "מאות מקרי ורטברופלסטיקה וקיפופלסטיקה" אבל אין בחוות דעתו איזכור של מחקר

קליני ובקרה קלינית של נסיונו בקיפופלסטיקה, לא בספרות הבינלאומית ולא בספרות המקומית

המדווחת. אציין שככלל, מהעדר מחקר קליני מתועד (גם אם איננו כפול סמיות), הסתמכות

שמבוססת על זכרון של נסיון אישי איננה משכנעת ואיננה רלבנטית לאירוע הנדון.

אמנם גלישה ב- Pubmed מגלה פרסום אחד שלו מעניין ומפורט אבל בודד. גם בפרסום זה לא

מתואר נסיונו בקיפופלסטיקה (שיש בה יצירת חללים על ידי בלונים לאכסון הצמנט) אלא

ורטברופלסטיקה (החדרת צמנט אל תוך רקמת העצם ללא יצירה מוקדמת של חללים לאכסונו).

שלילתו את אחת מהמטרות בביצוע קיפופלסטיקה של שפור גובה החוליה ומאידך שפור העוות

הזויתי "שכן אין הפעולה אמורה לשחזר את גובה החוליה השבורה אלא ליצור חלל בחוליה למילוי

בצמנט" עומדת בסתירה לספרות הרפואית.

טיעונו, שבביצוע קיפופלסטיקה "החוליה לעולם איננה חוזרת לגובהה המקורי" סביר, למרות

שהמטרה בשיטה זו כפי שציינתי בחוות דעתי היא לשפר את גובה החוליה הדחוסה ככל האפשר,

בידיעה שלא ניתן להשיג מטרה זו במלואה כשם שלא ניתן לשחזר שבר בשחזור סגור למצבו

האנטומי לפני שנשבר.

טיעונו, שהשבר בחוליה שנותחה איננו כרוני, הוא מפליא. כי למרות שכל צילומי עמוד השדרה

המותני כולל של שנים קודמות היו בפניו הוא איננו מבחין בשבר הכרוני שכבר יש בו אוסטיופיטים

במבטים קדמי וצדדי של החוליה שנותחה. התמט שנצפה לקראת הקיפופלסטיקה איננו שונה כלל

מהתמט שנצפה בשנה הקודמת באותה חוליה. גם טיעונו שישנה הצדקה לבצע קיפופלסטיקה

בשבר כרוני איננה ברורה. אני מניח שאין זה איזכור של חלק מהניתוחים הקיפופלסטים ללא שפור

בגובה החוליה שביצע בעצמו.

טיעונו כאילו כתבתי 'שכשלון בשחזור גובה החוליה אחראי לשיתוק ברגל' שגוי. הפרוצדורה

הכירורגית, היא שגרמה לשיתוק שרירי הקרסול והרגל הימנית.

טעותו לגבי האבחנה נובע בין היתר, מטעותו בהבנת הנכתב בהפניה מהמרפאות האורתופדיות

בשל "כאבי גב חדשים". לו חקר את המנותחת בביקורה במרפאתו הייתה מבהירה לו כשם

שהבהירה לי במרפאתי שהכאב החדש היה בגב באזור השכמה הימנית ולא בגב התחתון או

המותני. הכאב שהטריד אותה בגב התחתון היה כאב כרוני. הכאב החדש בגב באזור השכמה

(שלהערכתי מקורו בעמוד השדרה הצווארי הפגוע) השתפר לדבריה לאחר הקיפופלסטיקה, למרות

שאין חילוקי דעות שלא הפרוצדורה הקיפופלסטית בחוליה מותנית יכלה להועיל לכאב בגב

האמצעי. גם בתיעוד הרפואי והסעודי שלאחר הניתוח נכתב "שפור ניכר בכאבי הגב" שהם ציטוט

מדבריה של המנותחת שכאב הגב באזור השכמה השתפר, וכך גם במרפאה נרשם "כאבי הגב

חלפו" ולא נרשם כאבי הגב המותני (או תחתון) חלפו.

טיעונו לגבי העדר איזכור של חדירת הקנולה לתעלת השדרה בגלל ביצוע הפעולה בשקוף,

מתעלמת מהרוטינה של שימוש בהדמיה רנטגנית מתמדת בקיפופלסטיקה ובצילום בזמן אמיתי

באותו מכשור שמשמש לשיקוף, רוטינה שהוא מזכיר בהמשך חוות דעתו.

טיעונו שמטרת הקיפופלסטיקה היא אך ורק "ליצור חלל בחוליה למילוי בצמנט" מתעלמת

מהטכניקה של ביצוע הקיפוטלסטיקה משני צידי החוליה על מנת להשיג תוצאה טובה יותר

ולהפחית הסכונים, ולא מצד אחד בלבד כפי שנעשה אצל המנותחת. אני מניח שאצלו מבוצעת

קיפופלסטיקה משני צידי החוליה.

טיעון חוזר ונשנה הוא שבמבחן התוצאה הפעולה שנעשתה הביאה לשפור הכאב וזו לדעתו

ההוכחה שנעשתה הפעולה הנכונה במיקום הנכון. טיעון זה אינו תופש למי שנסיונו רב בניתוחי

חוליות עמוד השדרה. אני מניח שגם בניסיונו בניתוחי עמוד השדרה כמו הניסיון במחלקתי אירעו

טעויות במיקום הניתוח הנדרש למרות שבתוצאה היה שפור בכאבי המנותח.

טיעונו לגבי מודעות המנותחת לסבוכים אפשריים מצריכה עיון בהסכמה לניתוח שעליה חתמה,

והאם צוינה פגיעה אפשרית בשורשי עצבים פריפרים. אציין שפגיעה בעצב מעידה על רשלנות גם

בניתוחים שאינם בעמוד השדרה, כמו בהחלפת ירך, גם אם המנותח חתם על הסכמה לניתוח ועל

סבוכיו.

שביעות רצונו מכמות הצמנט שהוכנסה איננה משקפת את הנצפה בתמונות עוקבות של ה- CT,

שבהן נראית החדרה של הצמנט למחצית מנפח החוליה בלבד. לו בוצע בטכניקה של החדרת

הצמנט משני צידי החוליה כנ"ל וכפי שנדרש בפעולה זו, הייתה כמות הצמנט גדולה יותר,.

טיעונו שחדירת הצמנט לתעלת השדרה חסרת משמעות רפואית מכיוון 'שבליטת הצמנט היא

מתחת לרצועת ה PLL', מצריך התבוננות בספר האנטומיה. רצועת ה-PLL (Posterior

Longitudinal Ligament) מאורכת ועוברת במרכז החוליה, מתרחבת באזור הדיסקאלי וצרה

לאורכו של גוף החוליה כפי שמתואר בדיאגרמה המצורפת. פריצת הצמנט לתעלה היא בחלקו

השמאלי של גוף החוליה. שם אין רצועת PLL.