כתבה - אוקטובר 2014
נזק עצבי פרונאלי וטיביאלי בטפול בשבר בקרסול
כתבה - ספטמבר 2014
Arthritis and Motion (AMO)- Book of Exercises to improve Lubrication of Joints
רשלנות - אפריל 2014
ברגים פדיקולרים במסלול שגוי (misplaced pedicle screws) לקבוע חוליות בגב תחתון
רשלנות - מרץ 2014
שיתוק של העצב 'סופריור גלוטאל' (superior gluteal) כסבוך בניתוח החלפת מפרק הירך במשתל מלאכותי
חוות דעת פברואר 2014
חזרה של תסמונת דיסקאלית לאחר ניתוח כתוצאה מתאונת עבודה
רשלנות רפואית - דצמבר 2013
איחור באבחון מיאלופתיה צווארית (cervical myelopathy)
רשלנות רפואית - דצמבר 2013
תשובתי לחוות דעת נגדית על רשלנות בשמירת אורך זהה של הגפיים אחרי ניתוח החלפת מפרק הירכיים
רשלנות רפואית - דצמבר 2013
Ludloff procedure for Hallux Valgus and Hammer Toe
כתבות - נובמבר 2013
הקושי באבחון נזק למרפק אצל ילד בגיל 5 שנים
תביעה נגד ג'ונסון וג'ונסון - אוגוסט 2013 ©
תביעה נגד ג'ונסון וג'ונסון בגלל שיווק משתל ירך פגום ASR ©
דברי הימים - מאי 2013
​​The Restructure of Department of Orthopedic Surgery and Center for Implant Surgery in Rothschild (Bnai Zion) in Haifa
כתבות - מרץ 2013
דירוג וטפול בשבר בצוואר הירך
מבחר פרויקטים ומאמרים פרטיננטים - עד 2013
רשלנות - פברואר 2013
הערותי לחוות דעת נגדית על רשלנות בטפול בילד בשבר במרפק שתוצאתה תסמונת וולקמן (Volkmann)
כתבות - פברואר 2013
סבוכים שניתנים למניעה אחרי ניתוח החלפת מפרק הירך במישתל מלאכותי
כתבות - פברואר 2013
השתלות מפרקים, הבעייתיות של ביו-חומרים ודרכי פתרון חדשניים(ניסויים קלינים של חברת ממאטק בביו-חומר MP1)
רשלנות - ינואר 2013
שימוש שגוי במסמרה "מתנפחת" (Inflatable Nail) לקבוע שבר מרוסק של עצם הירך
בחירות - ינואר 2013
משל הצבוע ומשל האטד
כתבות - דצמבר 2012
שבר אי ספיקה (עיפות) של צוואר הירך באדם צעיר [Insufficiency (fatigue) fracture]
Mendes System of Praying exercises for the Hip Joints
Mendes System of Praying exercises for the Hip Joints
רשלנות - דצמבר 2012
מיאלופתיה צווארית (Cervical Myelopathy) במחלה דיסקאלית ניוונית
רשלנות - אוקטובר 2012
עצב פריפרי
רשלנות - אוקטובר 2012
נזק ואסקולרי ועיצבי ברביזיה של מישתל ירך
כתבות - אוקטובר 2012
החשיבות של צוות ייעודי בשיחזור כירורגי של עצב פריפרי שניזוק
כתבות - ספטמבר 2012
נזק ואסקולרי ועצבי ברביזיה של משתל ירך
כתבות - ספטמבר 2012
קואליציה (חיבור) של עצמות הטרזוס של כף הרגל
רשלנות - ספטמבר 2012
כשל הטיפול במבוגר בתסמונת קואליציה של עצמות כף הרגל
רשלנות - ספטמבר 2012
ניתוח כריתה של גידול בעומק הלוע (היפופרינקס גרם לזיהום בחוליות צוואר עליונות
כתבה - אוגוסט 2012
מהו הטיפול המומלץ בחולה סכרתי בשבר מרוסק באזור הקרסול(פיילון)?
רשלנות - אוגוסט 2012
קטיעה של רגל סכרתית לאחר שבר פיילון של הקרסול שטופל עם מערכת איליזרוב
רשלנות - יולי 2012
ניתוח ארתרוסקופי של מפרק הירך גרם לתסמונת היתקלות (IMPINGEMENT) פמורו אצטבולרית (FAI)
כתבה - יולי 2012
ניתוח ארתרוסקופי של מפרק הירך גרם לתסמונת היתקלות פמורו אצטבולרית
חוות דעת - יוני 2012
גרימה של שלש תסמונות אורתופדיות אצל חיילת כתוצאה ממאמץ פיזי בשרות צבאי
רשלנות - יוני 2012
התפתחות נקיעה של מפרק הירך אצל תינוק כתוצאה מהעדר מעקב נאות
כתבה - 2012 הקמתה מחדש של המחלקה לכירורגיה אורתופדית בחיפה והמרכז לשתילת מפרקים 1974-2002
רשלנות - אפריל 2012
הערותי לחוות דעת נגדית על אבחון וטפול שגויים בשבר של הקונדיל הלטראלי של הזרוע בגיל הגדילה עם נקיעה של מרפק
רשלנות - אפריל 2012
רשלנות בניתוח של כף רגל עם הלוקס ואלגוס
רשלנות - אפריל 2012
טפול בזיהום של מפרק מלאכותי עם חיידק פסאודומונס אאורוגינוזה
רשלנות - אפריל 2012
הערותי לחוות דעת נגדית לגבי כשל טכני ופגיעה בעצב בניתוח של ציפוי המשטחים המפרקיים של הירך resurfacing
אגדות - מרץ 2012
נגינה בעוד שהיא אהבת החיים
רשלנות - מרץ 2012
כשל טכני ופגיעה בעצב בניתוח של ציפוי המשטחים המפרקיים Resufacing
כתבות מרץ 2012
טפול בזיהום של משתל מפרק מלאכותי על ידי החיידק פסאודומונס אארוגינוזה
חוות דעת - מרץ 2012
קביעת "גרימה" לעומת "החמרה" בשל מצב קודם לגבי עמוד שדרה מותני
אגדות - פברואר 2012
תאים ממאירים על העניבה שלי
אגדות - פברואר 2012
שתל עצם - סחוס לטיפול בגידול "תאי ענק" Giant Cell Tumor
רשלנות - פברואר 2012
אי שוויון באורך הגפיים התחתונות כתוצאה מהעדר תכנון בהחלפה שלמה של שני מפרקי הירכיים
דברי הימים - דצמבר 2011
חופשה בהודו
דברי הימים - דצמבר 2011
זה השכר הבסיסי, רבותי
חוות דעת רשלנות - אפריל 2011
טפול רשלני בפצע חדירה של זכוכית בכף הרגל
חוות דעת רשלנות - אפריל 2011
טפול רשלני בגלל העדר אבחון של שבר באגודל של קטינה
כתבה - נובמבר 2011
על עובדות ביוניות ושיווק אגרסיבי
כתבה - אוקטובר 2011
שיטות לקיבוע חוליות עמוד שדרה באזור הלומבו-סקראלי
רשלנות - אוקטובר 2011
כשל בגלל העדר יישום של עקרונות ביומכנים בניתוחים חוזרים של ספונדילוליסטזיס ספונדילוליטית
רשלנות - אוגוסט 2011
הקושי באבחון שבר במרפק של קטין גורם לעוות המרפק והפרעה בגדילתו
חוות דעת - אוגוסט 2011
שילוב של שתי תסמונות בינקות גורם להחמרה במוגבלות בניידות
כתבה - יולי 2011
זיהום של ניתוח מישתל ברך מלאכותי איננו תוצאה של רשלנות
רשלנות - יולי 2011
זיהום של ניתוח מישתל ברך מלאכותי איננה תוצאה של רשלנות
רשלנות - יולי 2011
הערותי לחוות דעת נגדית לגבי ניתוח קיפופלסטי(Kyphoplasty) לטיפול בשבר דחיסה ישן של חוליה מותנית
C.V. Curriculum Vitae
קורות חיים
חוות דעת רשלנות - מרץ 2011
טיפול רשלני בפגיעה בגיד של זרת ימין (חוות דעת משלימה)
דברי הימים>

הקמתה מחדש של המחלקה לכירורגיה אורתופדית בחיפה והמרכז לשתילת מפרקים

הקמתה מחדש של המחלקה לכירורגיה אורתופדית בחיפה והמרכז לשתילת מפרקים

1974 – 2002

מלחמת יום כפור 1973 ילדה את חידושה של המחלקה האורתופדית בבית חולים רוטשילד בחיפה.

עם פרוץ המלחמה הודעתי בבית החולים לנוקס היל בניו יורק שעל צוותו נמניתי, שאני יוצא למלחמה ומקווה לחזור במהרה. ארזתי ונפרדתי מרעייתי ושני ילדי ועליתי למטוס אל על עם קבוצה נוספת של רופאים ממקצועות נדרשים כולם כירורגים ואינטנסיביסטים ויצאנו לדרכנו.

נסעתי הישר אל מפקדת קצין רפואה ראשי בתל השומר והתייצבתי. שם שמחו לבואי ונשלחתי לחיפה לבית החולים רמב"ם. 

התייצבתי בפני ד"ר שטיינר מנהל האורתופדית  שידעתי את שמו עוד מתקופת התמחותי 'בתל השומר', הצגתי את כישורי ומיד התחבבנו זה על זה ונתן לי גושפנקה של ביצוע מלא בחדר הניתוחים.  שם עזרה לי האחות ברוריה. 

בימים שאחרי המלחמה נטלתי יום לעצמי לראות את הגולן.  אותו זמן טרם הכרתי את סיפורי המלחמה והגבורה של יאנוש בן גל ידידי מתקופה שהיה מ"פ בגדוד שריון 52  שבו שרתתי כרופא גדודי, ושל מוסה פלד שכעבור שנים היה מנותחי כשניהלתי את האורתופדית בבית חולים רוטשילד.  כשהגעתי לאזור הלחימה נדהמתי מהמראה שהיה לי מוזר והזוי, הקרקע בכל השטח העצום הייתה זרועה ברשת ענקית של חוטי מתכת דקיקים. היו אלו חוטי ההכוונה של הטילים המונחים נגד טנקים וזחלמים. הובהר לי שלא הייתי המופתע היחידי.

כשחזרתי לניו יורק התמסרתי שוב לעבודתי במגוון בתי החולים. כעבור מספר חודשים קבלתי מכתב מבית חולים רוטשילד. הכותב היה שמעון קדר מנהל האורולוגית ובעלה של ברוריה ובו סיפר שבימי המלחמה נפטר ד"ר שיין שניהל את בית החולים וגם את המחלקה האורתופדית.  הוא התעניין לדעת אם יש בי רצון לחזור לארץ לחיפה ולהתחרות על משרת מנהל הכירורגיה-אורתופדית.

היה זה עיתוי מאד קריטי.  כבר שהינו אז בניו-יורק קרוב לתשע שנים, למרות שתכניתי המקורית הייתה להישאר בארה"ב רק חמש שנים.  מכיוון שחלפה השנה החמישית וטרם הוצעה לי הצעה רצינית שתהיה אטרקטיבית לחזרתי ארצה, השתלמתי בניתוחים של מפרקי הירך והברך והשתלתם בבית החולים 'ספישל סרג'רי' וקבלתי לידי את ניהול מרפאת המפרקים 'בלנוקס היל '.  הוענק לי תואר פרופסורה של  'הישיבה יוניברסיטי' (Yeshiva University) 'ואלברט איינשטיין' , ותואר הוראה בבית הספר לרפואה 'מאונט סיני', נמניתי על הצוות של ד"ר ג'ון אינסל (John Insall) במרפאת הברך  'בספיישל סרג'רי'  ושל ד"ר ביל פילדינג (Bill Fielding) בבית החולים 'האורתופדי לילדים' בברוקלין.

אותה תקופה תכננתי ושלחתי הצעה מנהלית ופיננסית מפורטת למנכ"ל משרד הבריאות ד"ר מנצ'ל  להקמה של מרכז ארצי לשתילת מפרקים וכוונתי הייתה להקימו בבית חולים תל השומר שבו  עבדתי בזמנו של שיבא בתקופת הסטז'.   בביקורו בניו יורק מרדכי שני, שהתמנה לנהל את בית החולים לאחר מותו של שיבא התקשר אלי כדי שאפרט את התוכנית.  הצורך מבחינה מקצועית היה סביר בעיניו אבל כשפרטתי את התקציב הנדרש אמר שלצערו אין זה בסדר העדיפויות.  בזאת הסתיימה השיחה, שלהערכתי הותירה את בית חולים שיבא למשך שנים הרחק מאחור בנושא שנחשב אז לפריצה הגדולה בתחום הכירורגיה האורתופדית.

לקראת ישיבתה של וועדת הקונקורס התבקשתי לשלוח שמות של ממליצים.  נהניתי לתת את שמו של Prof. Arthur Helfet שהיה מורי 'באלברט איינשטיין' בני יורק וחזר לדרום אפריקה לאחר פרישתו. זיקתו לישראל התבטאה בצעירותו כשהתנדב כאורתופד במלחמת השחרור ועבד בסמיכות עם חיים שיבא בתל השומר.
Prof. Philip Wilson  מנהל בית החולים 'ספיישל סרג'רי' היה המנטור שלי בניתוחי מפרקי הירכיים בילדים ובניתוחי משתלים מלאכותיים של הירך.    Dr. Elias Sedlin  ניהל את האורתופדית 'באלברט איינשטיין' לאחר פרישתו של הלפט ונמניתי על הצוות שלו בתום התמחותי.   Albert Shein Dr.  ניהל את המחלקה באזור הסמים 'אלמהרסט' ברובע 'קווינס' ובשעתו הציע לי להחליפו עם פרישתו.   את ד"ר אנטול אקסר מבית חולים אסף הרופא אירחתי בני יורק בתקופת התמחותי ונקשרו בינינו קשרים מקצועיים אמיצים בגלל חיבתנו לניתוחי מפרק הירך בילדים.  את ד"ר צ'רלס מלכין הכרתי כמנהל האורתופדית בבית חולים קפלן והוא חיזק את ידי כששאלתי בעצתו אם להתחרות על המחלקה ברוטשילד.   ד"ר א. שטיינר מנהל האורתופדית ברמב"ם ראה עצמו כשושבין שלי לנושא המחלקה ברוטשילד.

הגעתי לבית החולים רוטשילד והוכיתי בתדהמה.  על מדרגות הכניסה מאבן רחבות ושחוקות של בניין מיושן ומוזנח, שנבנה בזמנו על קרקע שנתרמה מעיזבונה של עדה דה רוטשילד, ישב ערב רב של אנשי צוות בחלוקים לבנים ביחד עם מגוון מבקרים יהודים ובני מיעוטים.  זו הייתה נפילה של מספר דרגות מפאר בתי החולים במנהטן.  'זה כמו בטורקיה' אמרתי בלבי, אבל התגברתי על התחושה הפנימית שדחקה בי לחזור כלעומת שבאתי.  בוועדת הקבלה בראשות דב גולן מנהל בית החולים ישבו נציגי העיר והמערכות הרפואיות והתענינו בעברי ובתוכניותי לעתיד.  היו ביניהם גם פרופ ארנסט ספירא שבזמנו חיבב עלי את האורתופדיה כשעבדתי במחלקתו בתל השומר כחלק מתקופת שרותי הצבאי, פרופ דוד ארליך שיזם את הקמת בית הספר לרפואה בחיפה ומר בליטנטל נציג העיר.  תיארתי בין היתר את תכניותי להביא ולקדם את הנושאים, הגישות והניתוחים המודרנים ביותר באורתופדיה ולפתוח את המחלקה להחלפה הדדית ומתמדת של ידע עם מרכזים אורתופדים גם באירופה אבל בעיקר בארה"ב.

לאחר שנודעה ההחלטה החיובית של הוועדה הציג את עצמו בנקישת עקבים שמעון המבורגר מראשוני המחלקה ולימים סגני הנאמן והמסור.  נלוויתי אליו להכיר את המבנה, וחדר הניתוח והצוות ואמרתי לעצמי 'יש פה הרבה מה לעשות'.  טלפנתי אל תיאה אחראית חדר הניתוח ואמרתי שאכתוב לה מה ברצוני שתכין לקראת בואי ונעניתי בשמחה גלויה.  נקראתי אל דב גולן מנהל בית החולים שאחרי דברי ברכה שאל 'מתי ברצונך להתחיל?  למרות שהייתה זו שאלה צפויה הופתעתי וחשתי שאני מכין לי פתח לנסיגה.  אמרתי 'שסגירת מעגל חיים של 10 שנים בניו יורק היא מורכבת מאד ואגיע כעבור כשנה'.  חשבתי שייפול מכיסאו ושתהיה זו הזדמנות עבורי לחשוב שנית האם לסגת מכל הנושא.  הוא הופתע כנראה גם כן ולא הביע התנגדות באותו מעמד, אם כי לא התמיד בכך בחליפת המכתבים שלאחר מכן כשהחל לאבד את האמון בהחלטתי לחזור לארץ.

במשך אותה שנה חגגנו את הבר- מצווה של עידו בבית הכנסת המפואר הספרדי בווסט סייד ולאחר מכן בשלושת הקומות שהכילו את המוזמנים הרבים בביתנו ברחוב ה- 82.    בחרנו בבית הכנסת שהועתק שנים רבות קודם לכן ממקומו בדאון טאון נהטן שם נבנה כאחד הראשונים בארה"ב.  בית הכנסת נוהל בתחילת המאה העשרים על ידי רב שהשתייך למשפחתנו מנדס.  הרב היה ידוע בחוכמתו ובקנאותו לעדתו, וסופר עליו שמצוות הכנסת אורחים הייתה חזקה עליו גם כשביקר אצלו  רב אשכנזי, אלא שלאחר שנפרד, ציווה לשרוף את הכסא שעליו ישב אורחו. 

עבודתי בלנוקס- היל נעשתה בשיתוף עם טובי הרופאים והמנתחים בבית חולים יוקרתי זה.  נעשיתי מקובל מאד אחרי הרצאת הבכורה שנשאתי בפני צוות בית החולים על החלפה שלמה של מפרק הירך שעד אז הייתה להם רק מדע בדיוני.  בתקופה שעבדתי שם התחבב עלי מאד העיסוק בפרקטיקה פרטית במרפאתי המפוארת שמוקמה באגף מיוחד בבית החולים ונהניתי  מאד בחדר הניתוח שלא חסך ממני כל דבר שבקשתי.  המחלקה האורתופדית בניהולו של Dr. James Nicholas הייתה העילית הפיננסית של המרכז הרפואי.   בית החולים הממוקם במרכז האפ-טאון של מנהטן היה ידוע בקליינטורה היוקרתית ובספורטאי צמרת שטופלו בו.  מחלקת הפיזיותרפיה, ותעשיית אביזרי העזר האורתופדים כמו כל  יתר מחלקות השרות היו כולם ברמה גבוהה ביותר.  וככל שהעמיקה עבודתי ידעתי שביום שאעזוב אותה איש לא יבין זאת.

נהניתי במיוחד מעבודתי היום-יומית עם הצוות הראומטולוגי. ניתוחי השתלות מפרקי ירכיים וברכיים פתרו להם חלק מהבעיות היותר קשות.  ראש הצוות Steinbrocker היה בעל שם עולמי כמי שתיאר את Hand-Shoulder syndrome ובמיוחד התחבב עלי היווני Dr. Ivan Catsoulis.  כשאלו שמעו על החלטתי לעזוב את ניו יורק ולחזור לישראל התייחסו אלי כמי שנשתבשה עליו דעתו.  סטיינברוקר סרב לדבר אתי מאותו יום. 

במשך אותה שנה של התכתבות תכופה עם דב גולן מנהל בית חולים רוטשילד עלתה זו לפעמים לטונים גבוהים אבל כשלמדנו להכיר ולחבב זה את זה הגיעה עבודתנו המשותפת לשיאים מקצועיים שלא חזרו על עצמם לאחר שפרש מבית החולים כעבור שתים עשרה שנים כדי לנהל את משרד הבריאות.

השנה שנותרתי בניו- יורק הייתה אינטנסיבית ורבת פעילויות.  המשכתי במחויבותי למגוון המחלקות בארבעה רובעים של ניו יורק שבהן למדתי והדרכתי מתמחים בחדר הניתוח, המשכתי לפתח את הפרקטיקה הפרטית תוך תכנון בידי מי להפקיד אותה כשאעזוב.  התכתבתי עם תיאה בפרטי פרטים על נושאים ומכשור ומשתלים כירורגים על מנת להכין חדר ניתוח חדיש ביותר שיכלול מערכת אוורור סטרילי (Laminar air flow). נהניתי מאד מהפתיחות, הנכונות. הכנות והעומק של ידיעותיה שחזרו והפתיעו אותי.   בעצה עם דב גולן התחלתי באיוש המחלקה עם מתמחה צעיר משה רופמן שהומלץ על ידי ד"ר ג'ק אברהמסון מנהל הכירורגית וד"ר חנן ויסברוד מנהל האורתופדית ב'פוריה' וכתבתי אליו שיתלווה אלי לביקור המחלקתי בראשון לאוגוסט 1975.  חיפשתי מידע וכספים לרכישה של מערכת האוורור המתוחכמת והיקרה שהייתה חיונית ליצירת אויר נקי לניתוחי משתלי מפרקים בחדר הניתוח המיושן שיועד לי במבנה המיושן של בית החולים.  בשיתוף עם מילי אחות חדר הניתוח שלי בלנוקס- היל הכנו גיליונות של איורים והסברים על שיטות ניתוח ומכשור חדישים. בקשתי מידידי הפציינטים להקים קרן מנוכת מס דרך מוסד, שהיה מוכר לצורך זה עוד לפני קום המדינה, על מנת לאסוף תרומות למחלקה בחיפה.

הרעיון של חזרה לישראל לאחר עשר שנות היעדרות היה מלווה בחששות.  אמנם הצטרפתי ללחימה במלחמות 67  ('האופוריה שאחרי חרדה') ו- 73 ( 'הדיכאון שאחרי התנשאות'), מכיוון שנותרה בי השפעה של חינוכי מגיל ינקות שטבעי שאגן על המדינה בשעות משבר.  עד כמה שכיום זה יישמע מוזר, משמעות האחריות לגבי המולדת לא נפלה אז מן האחריות למשפחתי.  אבל בביקורי המעטים בתקופות רגיעה חשתי 'התמזרחות' של המדינה, תחושה שהייתה לי מוזרה למרות שמשפחתי מאז ומתמיד היא ממוצא ספרדי. 

החששות היו בעיקרם בנושאים מקצועיים ולא רק רפואיים.  שמעתי שרופאים, גם מבני כתתי לשעבר, מתלוננים בתקשורת ובהתכתבות עם משרד הבריאות על קיפוח של מועמדים בני הארץ.  תלונתם הייתה לגבי מתחרים על משרות בבתי החולים, שמשרתים במילואים ומקדישים את עצמם לחוליהם בארץ, שנחותים בגלל העדפה של ישראלים 'יורדים' שנהינו כל אותן שנים בארץ 'עגל הזהב'.   זכרתי את חיפה כפריפריה מעוטת חשיבות בתקופה שגרתי במרכז ברמת גן, מעוטת חשיבות גם בנושא הרפואי.  זכרתי שחיי התרבות דלים, בתיאטראות שחקנים חובבנים, ספורט שהוא כולו כדורגל ואולי גם כדורסל.  חשבתי לעצמי אקח שנת נסיון אחת.  אם אתאכזב אקדיש את זמני לכתיבת ספר על נושא שעניין אותי 'גישה אנטומית לשיטות כירורגיות'.

דברתי ארוכות עם  ג'יימס ניקולאס מנהל האורתופדיה ובקשתי שיאפשר לי לקחת שנה שלמה של חופשה ללא תשלום מעמדתי בבית החולים ולתגבר אותה בשנה נוספת אם כך אבקש בעתיד.  הוא נענה לי ברצון כי צר היה לו לאבד אותי מצוותו.

ההחלטה לחזור לארץ לניהולה של המחלקה האורתופדית בחיפה עוררה גלים אצל רבים מידידי הרופאים היהודים, שראו בה אופציה להשתלבות מנטלית וגם פיזית בחיי הרפואה בישראל.  שניים במיוחד תכננו להפתעתי לממש אפשרות לעלות ארצה.   הראשון היה Dr. Nathanel Gould מבוסטון, רופא רב פעלים שייסד את  'חברת מנתחי הרגל '  במסגרת האקדמיה האמריקאית לכירורגיה אורתופדית והיה נשיאה הראשון.  בנו  Dr.John Gould רופא מוכשר ומנתח יד ורגל נבחר גם כן כעבור שנים רבות לעמוד בראש שתי החברות האקדמיות שבתחום התמחותו.  הקשר אתם נוצר כאשר ג'ון כסטודנט לרפואה הגיע לתל השומר לתקופת 'בחירה' ועבד אתי שהייתי אז סטז'ר.  נתנאל האב היה הראשון בין המבקרים כפרופסורים אורחים במחלקה החדשה ברוטשילד.  השני היה Dr. Mark Pitman,. מומחה לרפואת ספורט מניו-יורק שעשה את התמחותו הראשונית בבית הספר לרפואה אלברט איינשטיין של הישיבה יוניברסיטי מספר שנים לפני שהתמחיתי שם גם אני.  ההתאקלמות המקצועית בארץ הייתה קשה ושניהם חזרו למולדתם.

פרופ' דוד ארליך יוזם, מייסד ודיקן בית הספר לרפואה של הטכניון ע"ש אבא חושי בחיפה היה פרופוננט חזק שלי בועדת הקבלה של בית החולים.  חשבתי שיהיה אינסטרומנטלי בהכנת תשתית למחלקה העתידית כבסיס לפרויקטים הגדולים שתכננתי ובעיקר להקמת 'המרכז לשתילת מפרקים'.   המרכז שמרדכי שני לא כלל בסדר העדיפויות שלו יוקם בחיפה ולא בתל השומר. מהתכתבויותינו התרשמתי שייתן גבוי אקדמי לתכניתי וניתן יהיה לשלב את העבודה הקלינית אם מחקר והוראה במסגרת הטכניון, אם כי מראש הסתייג מיכולת בית הספר להשפיע על תכניות בית החולים ששייך למשרד הבריאות.

כשהגעתי לחיפה הזמין אותי ארליך לראות את הפנינה של הפרקטיקה הפרטית ולקח אותי לביקור בבי"ח אלישע.  מיקומו על אחת מפסגות הכרמל שממנה נשקף נוף מקסים לארבע רוחות השמים ומבנהו מצופה השיש שבו את לבי ולדעתי היה מקור גאווה ראוי.  בדרך התנצל על שמכוניתו בתיקון ולקח אותי בחיפושית של רעייתו.  לימים כשהגענו לדיוני תכלית לגבי מחלקתי ולגבי התואר האקדמי המתאים לי התאכזבתי כשהתחיל בתהליך של נסיגה. הוא רצה שאתכנן ואקח על עצמי את הוראת האורתופדיה לסטודנטים עבור שני בתי החולים רמב"ם ורוטשילד אבל גמגם באשר לתואר פרופסורה שהבאתי אתי מהישיבה יוניברסיטי בני-יורק.  מאוחר יותר נוכחתי שחשוב היה לאנשי רמב"ם שתישמר הנחיתות של צוות בית חולים רוטשילד בהשוואה לרמב"ם.  תלמידו ויורשו ד"ר דוד ברזילי לא היה טוב ממנו  בגישה זו וגם לא אלו שאחריו.

בדרכנו לחיפה התארחנו באנגליה אצל Mr. Alan Apley.  (מידידי  ומורי Stanley Hoppenfeld למדתי בשעתו שהתואר באנגליה למנתח הוא 'מיסטר' ולאחות בית חולים 'סיסטר').  אלאן אפלי היה גדול המורים האורתופדים הבריטים.  הוא היה נערץ מדינות רבות כולל המזרח התיכון שבהן נהג לבקר ולהרצות.   הקורסים בהדרכתו על בדיקת החולה האורתופדי ואבחון בעייתו, היו חובה כדאית ומהנה למתמחים בבריטניה בהכנתם לבחינות לתואר FRCS.   אפלי שהיה חבר ותיק של הלפט נהג לבוא אלינו 'לאיינשטיין' בניו יורק מידי שנה ולשהות מספר ימים, בהם נהנינו מהתורה וההומור ששילב בהרצאותיו ובביקוריו הקלינים. 

כשספרתי לו על מטרת נסיעתי ועל המחלקה והמרכז שבתכניתי לבנות, אמר שכדי שלא אאבד את המעמד שכבר רכשתי בקהילה האורתופדית רצוי שאתרכז בעבודתי המגוונת גם על נושא אחד מיוחד, ואחרי הרהורים אמר: תתמחה בהחלפת מפרק הירך במבוגר אחרי נקיעה מלידה - CDH.    הפליא אותי שהציע נושא מיוחד זה שהייתי אחד הראשונים בארה"ב לעסוק בו.   ניתוח של החלפת מפרק הירך במשתל ב- CDH הוא אתגרי במיוחד כי האנטומיה מעוותת והעצמות קטנות והשרירים בחלקם אינם מתפקדים.  בתקופה הראשונה לעבודתי 'בלנוקס היל' יצרתי סרט מדעי בנושא זה שהיה מבוסס על ניתוחים שבצעתי בחולה מעבר לגיל ששים שבאה אלי לאחר שלא ניתן היה להקל על כאביה.  Dr .William Liebler  מצוות המחלקה שלנו, שנמנה על צוות הצילום של האקדמיה האמריקאית צילם את הניתוחים ולאחר מכן עזר לי במשך לילות רבים בעריכתו. 
הסרט הוצג בכנס השנתי של האקדמיה האמריקאית וזכה למחמאות של אחד ממורי הראשונים Dr. Mark       Lazansky .  לזנסקי היה תלמידו האמריקאי הראשון של Prof. John Charnley  ממציא משתל הירך וקיבועו עם צמנט אקרילי.  הוא גם ביצע את הניתוח הראשון בניו יורק  'באלברט איינשטיין' כשהוא נעזר ב- Dr. David Hirsh  ובי שהיינו שניים ממתמחיו.

מיום שהתחלתי לעבוד במחלקה בחיפה הנהגתי שעות עבודה מזריחה עד שקיעה ולא הרשיתי לאנשי הצוות לעזוב את המחלקה לפני.  הצוות כלל בכירים ששרתו את המחלקה והיוו תשתית איתנה וביניהם שמעון המבורגר שהיה סגן נאמן ומסור, שמואל ליברזון אמן וצייר שיצר את התערוכות המרובות שהציגה המחלקה בכנסים בין לאומיים, זלמן שמעונוביץ שהגיע מבואנס איירס היה הראשון שהתמחה בכף רגל וגם שימש מזכיר לאיגוד הבין לאומי לאחר שחזר לארגנטינה, קינן יוסף  שעלה מבומביי והצטרף מאוחר יותר לצוות של בי"ח אלין בירושלים, אדי פריש שהיה בסיום התמחותו והצטרף לצוות בביה"ח בפוריה, וגם מוריס ישראל.   כמספר הבכירים הייתה תחילה גם קבוצת המתמחים הראשונה, שנתקבלו רק משנתם הראשונה.  חלקם נתקבלו לשנת מחקר תחילה. משה רופמן שבסיום התמחותו נבחר לנהל את המחלקה האורתופדית בביה"ח בנהריה ולאחר מכן בבי"ח כרמל בחיפה.  מיכאל סודרי שלימים יהיה כוכב המחלקה ויירש את רופמן בביה"ח בנהריה, ולאחר מכן ינהל את המחלקה בבי"ח בילינסון ולבסוף יתמנה לראש החטיבה האורתופדית במרכז הרפואי רמב"ם. יחיאל גוטפריד עם ראש מחונן של ממציא שתיכנן את מסמרת PCCP  לקבוע שברי ירך , משה יוסים שפנה כעבור זמן לעסקים, אמיר יון שהצטרף כסגן לרופמן כשזה התמנה לנהל את האורתופדית בבי"ח כרמל. בודי אנג'ל שהשתלם בילדים והתמנה לנהל את האורתופדית בבי"ח בני ציון לאחר פרישתי, אהרון מנחם שהצטרף לפרופ' דקל כסגנו בבי"ח איכילוב.

קבוצת המתמחים השנייה הייתה רבגונית מבחינה אתנית וכללה נציג אחד לפחות מכל עדה ודת ומין.  דרישותי
לגבי איכות ואמינות ויושר ואמפתיה ומסירות לא השתנו ומקבוצה זו כבר החלה נשירה והמוץ נפרד מהתבן.  מהטובים שביניהם בלטו מאזן סעיד, ג'מאל עונאללה, סטפן גולדמברג, חאלד אסלאן, ומירה אפרת-בוטנאריו, שנשארו במסגרת המחלקה כראשי יחידות ורופאים בכירים.  אהרון ליברזון שהצטרף לאביו שמואל, ניחן בתכונות של יזם והתמדה בלתי נדלית ופיתח את יחידת הרגל ועמד בראשה .  שאול גולדשטיין עלה מקולומביה וצורף לצוות המתמחים לאחר ראיון קצר של דקות ספורות בלבד, השתלם בתום התמחותו אצל ד"ר אבנר קרב בבית חולים קפלן בכירורגיה של היד וכיום הוא מהמובילים  'בהתמחות על'  זו במדינה.  חננאל סולומון צורף לצוות המתמחים לאחר שפגש אותי בבומבי בתום מסע הרפתקאות בהודו.  הוא השתלם בכירורגיה ארתרוסקופית וירש את מקומו של דוד ברטלר, מתמחה שלי מתקופת שבתון בניו-יורק שהצטרף מדאלאס אל הצוות הבכיר ופרש לפרקטיקה פרטית.  כיום חננאל הוא סגן לד"ר פיקאר בבית חולים לניאדו.  את מקומו כארתרוסקופיסט נטל דרור פוקס שצורף לצוות הבכיר על מנת לייצג את המחלקה בבית החולים הצבאי 10 כאשר נתבקשנו על ידי מפקדת קצין רפואה ראשי להחליף את צוות בי"ח רמב"ם.

קבוצת המתמחים השלישית הייתה בסימן העליה הגדולה מברית המועצות והבולט ביניהם כבר מתחילת התמחותו היה מיכאל אלפרסון שאת שנתו הראשונה בילה במעבדת החיות במחקר על יעילות הטפול עם פס צר (narrow band) של אור אדום באיחוי עצם.

העבודה הקלינית הלכה וגברה ותושבי חיפה ששמעו על התחדשותה של המחלקה ברוטשילד החלו לצבוא על המרפאה האורתופדית שנוהלה בחדרים מאולתרים ובמסדרונות.  הבלגן היה גדול אבל הצוות הסתגל לתנאים אלו במהירות רבה.  ארע שבזמן החלפת גבס ספיקה על ידי שלושה רופאים על שולחן מיוחד באחד מהחדרונים, נפתחה הדלת נכנס פציינט שמיד התנצל:  'חשבתי שזה בית השימוש'.  דב גולן עשה כל יכולתו כדי לבנות ולפנות לנו שטחי עבודה נוספים אבל רק לאחר מספר שנים נבנו מרפאות החוץ בבניין נוסף.  האינטנסיביות של עבודת הצוות ניפתה מראש מועמדים נוספים להתמחות שזומנו לשעות מאוחרות ונדהמו לפגוש את כל הצוות בעבודה.  גם בימי ששי הייתה העבודה אינטנסיבית עד שעה מאוחרת. לסירוגין היה כל הצוות למעט תורן נוסע לערוך ביקור משותף באחת המחלקות בארץ או שהיינו מארחים צוות של מחלקה אחרת אצלנו.  תוך זמן קצר יצרנו בדרך זו שיח והחלפת דעות וידע עם מרבית המחלקות האורתופדיות במדינה.

לא רציתי לנתק את הקשר האמריקאי.  לכן נהגתי להשאיר את ניהול המחלקה בידי המתמחים והמראתי לניו יורק כל שלושה חודשים כדי לבקר ולפגוש ולהתעדכן.  מילי אחות חדר הניתוח הייתה מודיעה מראש ומרכזת רבים מהפציינטים לפגישת רעים כל אימת שהייתי מגיע.  מלבד התעניינותם על הנעשה במחלקתי החדשה ותקוותם שאחזור לניו יורק, ספרו כל אחד על מצבם הקליני ובקשו עצות רפואיות ודאגו לאסוף ולצייד אותי בתרומות עבור ציוד למחלקה.

חדר הניתוח 'הגדול ' ברוטשילד שהועמד לרשותי היה 27 מ"ר (במקום גודל מקובל של  49 מ"ר), ובו בוצעו כל אותם ניתוחים ראשוניים של משתלי ברך, משתלי ירך ומשתלים אונקולוגים שהכו הדים בתקשורת ונשאו את שם המחלקה למרחקים.   הותקנה בו מערכת אוורור למינרית אופקית בסיוע של פרופ' שבח וויס, מי שהתמנה כעבור שנים רבות ליו"ר הכנסת.  פנייתו אל שר הבריאות דאז ויקטור שם-טוב, הועילה בהנעת גלגלי הבירוקרטיה.  שבח נפצע קשות שנים קודם לכן בתאונת דרכים ונגרם לו שבר נקיעה מרכזי של מפרק הירך שנדחס אל תוך האגן.  הוא רצה 'לרוץ' לתפקיד פוליטי לכנסת אבל בקושי היה מסוגל  'ללכת'.  הניתוח שעבר היה מיוחד וראשוני.  השתמשנו בראש הירך כמקור לשתלי עצם בצורת כפיסים ואלו שמשו לבניית קרקעית האצטבולום וחוזקו עם צמנט אקרילי.  חיוניות שתלי העצם מתחת לצמנט נשמרה היטב הודות לאספקת דם מספקת בניגוד לחששות המתנגדים לשיטה החדשנית.  הניתוח ותוצאותיו המצוינות גם לאחר 30 שנה פורסמו ושימשו בסיס לחלק מהפרקטיקה שהונהגה על ידי  Prof. Robin Ling  באקסטר בדרום אנגליה של שימוש בצמנט אקרילי כשיטה מתחרה לקבוע עצמוני של משתלים שמקובלת מאד כיום.

התוכנית הקלינית והאקדמית הייתה מושתתת על עקרונות של התמחות בארה"ב.  הגדלתי את מספר המתמחים ויצרתי הירארכיה שהשתרעה ממתחה ראשי ועד זוטר.  ככל שעלו בדרגה גדלה מחויבותם ואחריותם למחלקה וגם למתמחים שמתחתם.  בהדרגה איפשרתי להם לנהל את המחלקה במקומי כשאני מתמיד בפקוח, הדרכה ובקרה.   בחדר הניתוח איפשרתי למתמחים כבר מתחילת התמחותם לנתח בעצמם, גם כן תוך הכוונה ובקרה מתמדת שלי או של איש צוות בכיר.  השליטה שלי על כל מה שנעשה במסגרת הקלינית התאפשרה על ידיי מיסוד של ישיבות 'קדם- ניתוחיות ' של כל הצוות, שבהן תוכנן כל ניתוח אלקטיבי לפרטיו.  כך למד הצוות להכין את כל הנדרש לניתוח ולהיות מוכן להפתעות ומוכן לאלתורים מושכלים תוך כדי הניתוח.

הכנסתי לשימוש פרוטוקולים וטפסי דווח שאילתרתי מאלו שהבאתי מניו יורק.  אלו היוו למתמחים בסיס לחשיבה אלגוריתמית דידקטית להערכה של החולה בקבלתו, בבחירת הטפול, בהכנה לניתוח  ובדווח מפורט על הממצאים והטכניקה של בצוע הניתוח.

ישיבות צוות נוספות שמיסדתי היו 'הפוסט- אופרטיביות ' בתום יום הניתוחים, שבהן דיווח כל מנתח על הממצאים ומהלך הניתוח.  יזמתי פגישות הוראה חודשיות לכלל המתחמחים באזור חיפה, שהתבססו על דיון בנוסח של שאלות ותשובות לגבי הדמיה רנטגנית של מקרים שהוצגו על ידי.  

בתיאום עם  Prof. Henry Mankin  מהרווארד בבוסטון נבחן הצוות מידי שנה בכתב במתכונת הבחינות האמריקאיות למתמחים.  הבחינה איפשרה להגדיר תיאורטית את בקיאותם ואת יכולתם המעשית. 

נסיונות ליצור מערכת של השתלמות במסגרת בית הספר לרפואה למומחים ולמתמחים בשיתוף מחלקות אחרות בצפון נכשלו שוב ושוב בגלל העדר מסורת של הוראה ממוסדת.  ההוראה לסטודנטים קירטעה גם כן מאותה סבה ומהעדר עדיפות מספקת לאורתופדיה במסגרת בית הספר.

שיטת החינוך של המתמחים במחלקתי גידלה מנתחים אורתופדים עשירי נסיון, ידע ואחריות,  רבים מהם, יותר מאשר כל מחלקה אחרת הארץ,  נבחרו בתום התמחותם לנהל מחלקות אורתופדיות בחיפה ובערים אחרות.

הישיבות הקליניות שודרגו לישיבות של מחקר קליני ולאחריהן ישיבות של מחקר אקדמי.  בנוסף לישיבות של הצוות נערכו מידי חודש פגישות של סיעור מוחות עם מדענים מפקולטות רבות של הטכניון שנמשכו אלינו הודות לאוריינטציה הפרקטית שלנו למחקרים שימושיים.  נהגנו להציג להם בעיות כירורגיות ולבקש מהם את פתרונן.  הפרויקטים שיזמנו במשותף התרחבו גם אל חברות תעשייה רבות שכללו בין היתר את רפאל, תעשיה אווירית, תע"ש, להבי ישקר, אלסינט, אלביט, וחישולי כרמל.   הגדרנו לעצמנו מוטו בנוסח של סטף ורטהיימר: 'הציונות של היום היא התעשייה הביו –רפואית '.   מגוון הפרויקטים שנוצרו מפגישות אלו כללו בין היתר תכנון של מהדק לניתוחי עצם, שיטת קירור לנפגע בשדה, רצועות מלאכותיות מסיבי פחם וסיבי פוליאתילן, משתל ירך מחומר מרוכב פחם-פחם, עגינה של רצועה מלאכותית בעצם, פיקת ברך מלאכותית ותכנון ממוחשב של ניתוחי ירך בילדים.  הפרויקטים נהנו ממענקי מחקר רבים ממוסדות אקדמים, ממשלתיים וגופים צבוריים ובין לאומים, ולצוות המחלקה נוספו בקביעות עמיתי מחקר מהארץ ומחו"ל, וביניהם לראשונה גם עמית מצרי.

כחלק בלתי נפרד משש שנות התמחות קלינית וששה חודשים של מחקר מעבדתי נהנה כל מתמחה בתום התמחותו מהשתלמות (fellowship) של כשנתיים בארצות הברית בנושא שבחר 'להתמחות על ' ושאמור היה לפתח בחזרתו ארצה במסגרת המרכז לשתילת מפרקים.  ההשתלמות הבטיחה את מקומו בצוות הבכיר של המחלקה בבני ציון והציבה אותו כמומחה מוביל בקהילה האורתופדית הישראלית.  היציאה להשתלמות                  הייתה בדרך כלל אחרי בחינות השלב השני, שהעניקה לו תואר מומחה.  .  תחילה נשלחו ל'ספישל סרג'רי' בני יורק ולאחר מכן גם להרוואד בבוסטון למאונט סיני בבולטימור,  למינסוטה, לשיקגו, ל-  UCLA  בלוס אנג'לס,  ליוהניסבורג, לאוסווסטרי (Oswestry) ובסיועו של פרופ' דניאל רייס לבולטימור באנגליה.  החשיפה המקצועית והאקדמית בחו"ל פתחה למשתלמים אופקים חסרי גבולות והקנתה להם אתגר ובטחון עצמי ביכולתם להתחרות ברמתם בכל אורתופד צעיר אחר.  הקשרים שיצרו בתקופה זו ועבודות המחקר ופרסומן יצרו להם תשתית מקצועית שביססה את הקריירה הבינלאומית ואת המוניטין האישי.

הצוותות הפרא- רפואיים ראו בהצלחתה של המחלקה אתגר לשפור מתמיד ברמתם.  הסיעוד נוהל ברמה רפואית אופטימלית על ידי רחל, השרות הסוציאלי על ידי רותי, השרות המנהלי על ידי רותי וכרמלה, מיכל וענת  והפיזיותרפיה על ידי מרגלית וקובי שיחד עם דני היו אינסטרומנטלים בפיתוח שיטת 'תרגילי התפילה' לשיקום ניתוחי מפרקי הירכיים.

שיתוף הפעולה המתוכנן בין מחלקתי למחלקות אחרות הוביל לרעיון של הקמת החטיבה הצפונית של מחלקות אורתופדיות מחדרה צפונה.  היה זה רעיון חלוצי שהיה אמור לשמש מודל לאזורים אחרים בארץ שלא נהנו משתוף פעולה ממוסד.   החטיבה התבססה על המחלקות הקליניות ללא עירוב של בית הספר לרפואה של הטכניון, שהיה בשליטה מוחלטת של בית חולים רמב"ם ואשר צוות רופאיו נהנו מהטבות של תארים אקדמים ושל תמיכה פיננסית של הטכניון.  החשיבה הבסיסית בייסוד החטיבה היה ליצור איכויות קליניות ייחודיות לכל מחלקה כך שלא כל מחלקה תטפל בכל בעיה קלינית.  דניאל רייס שהיה שושבין להקמה יזם את שתופו של ד"ר פרין מתל השומר כיועץ עתיר נסיון והשפעה.   הרעיון נכשל כשלון חרוץ בעודנו באיבו.  מנהלי המחלקות הפריפריות חששו מהשתלטות של המחלקות המרכזיות.  החששות הפרסונליות גברו על כל ארגומנט הגיוני.  יצרים מגלומנים תקעו טריז בכל נסיון של קידום.   אקורד ברוטלי של הרס הונחת אז על ידי מנהל בי"ח רמב"ם שלא יכל לשאת את האפשרות שמחלקה מבית חולים אחר תשתווה למחלקה שאצלו.

מאז חידושה של המחלקה האורתופדית בנה עליה מנהל בית החולים דב גולן כספינת דגל לפרויקט של תירות רפואית, כלומר הבאה של תיירים ארצה לטפולים מיוחדים.  הרעיון של ניתוחים אורתופדים חדישים ושיקום במסגרת בית ההבראה 'יערות הכרמל' שבהרי הכרמל הקסים גם את שר הבריאות דאז מוטה גור.  התכנון התאים לגודל הפרויקט בשיתוף של רפואה פרטית במרכז הרפואי בהרצליה וקבוצת יזמים בארה"ב.  משך כשנתיים נמשכה הפעילות סביב פרויקט זה על בסיס של יכולתנו וניסיוננו בניתוחי משתלים של הברך שהקדימו את אירופה ביותר מחמש שנים.  אבל קבוצת היזמים האמריקאים הכזיבה והאטרקטיביות שלנו לפצינטים פוטנציאלים מארצות המערב לא שווקה במומחיות הנדרשת וגם לא תומחרה במחיר אטרקטיבי.  מסקנתי הייתה שאם יש סכוי להצלחה לפרויקט של תיירות רפואית עליו להתבסס על רפואה פרטית ולא ציבורית ועל שווק נבון ברמה הגבוהה ביותר.

הקמת 'המרכז לשתילת מפרקים ' הייתה אחד היעדים שקבעתי לעצמי עוד בהיותי בניו- יורק על מנת למסד את אבן הדרך החשובה ביותר באורתופדיה של אותה תקופה.  הייתה זו תקופה של 'המראה לחלל ' של הכירורגיה האורתופדית, היכולת להחליף מפרקים גדולים בהצלחה מירבית נתנה תחושה של שליטה 'ביונית'.  
תכננתי לרכז ולחנך כוח אדם רפואי ופרא-רפואי איכותי ומסור, לעודד יבוא של טכנולוגיה פרטיננטית, לאפשר אשפוז וטפול בחולים מכל אזור במדינה ללא הגבלה של קופות החולים המבטחות, לקבל הכרה של משרד הבריאות בפרויקט כייחודי, להשיג משאבים ממקורות צבוריים ופרטיים,  ולעניין את התקשורת לתגובה חיובית של העברת המידע לציבור.

כשהצגתי את התוכנית לדב גולן מנהל בית החולים נתן לי גבוי מלא, אבל היישום לא היה 'גן של שושנים'.  הכרזה על מרכז רפואי היית תלויה בתשתית פיננסית.  הכרה של משרד הבריאות הייתה תלויה בקשרים אישיים.   התדיינות פרקטית עם קופות החולים  הייתה תלויה במידת האטרקטיביות לקופה ולמבוטחיה מבחינה מקצועית ופיננסית.

במטרה למסד תשתית פיננסית פנינו למרכז העולמי בחיפה של כת הבהאים ולשלוש אגודות הספורט של חיפה, שהתלהבו תחילה לאפשרות של טפול איכותי וזמינות מתמדת אבל עד מהרה הכזיבו מכיוון שנמנעו מלהשקיע פיננסית.  אישים ונשים בחיפה הציעו את ביתם לאירועים מוזיקלים כמו 'הקמרטה' של שי בורשטיין שנוהלו  ביזמתה של המתאמת הדינאמית רות באר.  תרומה פיננסית של מורו ברנשטיין נשיא 'איגוד המוציאים לאור' שלוותה במכתב אישי למנחם בגין ראש הממשלה נתנה לגולן גושפנקה לצעד ראשון למיסוד המרכז.  שר הבריאות אליעזר שוסטק נתן את ברכתו למרכז הודות לדוברת המשרד האנרגטית דבורה גנני שיזמה את הזמנתו לכנס הבינלאומי הראשון.  המרכז נקרא תחילה 'לחקר שתילת מפרקים'  ותוך זמן קצר היה המוניטין שלו אבן שואבת לחולים עם בעיות מפרקים למיניהן.  תרומתו של מורו ברנשטיין הייתה הבסיס לפרס על שמו לעבודת מדעית בנושא אורתופדי, שניתן במסגרת הכנסים הבינלאומיים השנתיים על פי החלטת צוות בראשותו של  פרופ' מנצ'ל. 

 בתקופה מאוחרת יותר כאשר נבחר דב גולן לנהל את משרד הבריאות הוזמנה שרת הבריאות שושנה ארבלי- אלמוזנינו לביקור בבית חולים 'בבני ציון '.   צוות המרכז ערך עבורה סדרה של הצגות קצרות של פעילותן העיקרית של ששת יחידות המרכז ובתום הישיבה הועברה אליה בקשתי להכרה רשמית כמרכז ייחודי.   השרה נענתה ובכנס הבינלאומי בנוכחות ראש העיר אריה גוראל הכריזה על הכרתה  'במרכז לשתילת מפרקים ' כמרכז ארצי.   הטקס החגיגי שנוהל בבניין העירייה על ידי שמואל ביאליק ממנותחי המרכז, הסתיים בדברי תודה והערכה לידידי המרכז, לראש העיר ולסגנו שמעון רודיק.

אחרי למעלה מחמש שנים במשכנה הישן הצר והדחוס עברה המחלקה האורתופדית ראשונה בין מחלקות האשפוז לבנין החדש, שבנייתו נמשכה כעשרים שנה עד לסיומו.  המעבר למשכן החדש של המחלקה בקומה השנייה נחגג בהנחייתו של שמעון קידר בהשתתפות שר הבריאות מוטה גור.  המרחב, האסתטיקה והנוחות לחולים ולצוות גדלו והשתפרו במידה נכרת ותרמו לאיכות המקצועית שכבר הייתה אז בשיאה.  באותה תקופה נפתח בית החולים החדש 'כרמל' של קופת החולים הכללית, שתשתיתו נבנתה מאיכות מעולה של חומרים, והציוד המשקי והרפואי שהוכנסו בו היו מהחדישים ביותר.   השוואה בין שני בתי החולים רוטשילד וכרמל תאמה להבדלים שהיו באותה תקופה בין שתי מערכות הבריאות של 'הכללית' ושל 'הממשלתית'.  כיום ההבדלים כבר אינם קיימים מה שמעיד על חשיבותה ותוצאותיה של תחזוקה נכונה ועל השינויים שעברו על מערכות הרפואה. 

פרויקט שנתי ייחודי למחלקה באותם ימים היה כנס בינלאומי שנוהל על ידי הצוות המנהלי והסעודי של המחלקה, ונערך בקביעות בימי הפסח במשך 15 שנה רצופות עד שנת 1994.  הנושא בכל כנס הוגדר מתת הנושאים האורתופדים כמו ברך, ירך עמוד שדרה וכדומה.   מידי שנה הוזמנו לכנס בכירי האורתופדים המובילים במקצועם במדינות שונות,  והודעה על מתכונתו של הכנס התפרסמה בעלון 'האקדמיה האמריקאית לכירורגים אורתופדים' וסייעה רבות למוניטין הבינלאומי של המחלקה.   תכנון וניהול הכנס ניתנו לידי איש צוות או מתמחה שנושא הכנס היה בתחום אחריותו. 

הכנסים, שמתכונתם הועתקה לאחר זמן על ידי האיגוד האורתופדי הישראלי, היו חגיגה לקהילה האורתופדית הישראלית.  זו נחשפה לראשונה בקביעות לכוכבים הבינלאומיים של הכירורגיה האורתופדית ולמדענים שאת רובם הכירו עד אז רק מהספרות הרפואית.  הכנסים זכו להשתתפות ערה מכל המחלקות בארץ ולתהודה חזקה בכל אמצעי התקשורת הכתובה והאודיו- ויזואלית, שחשפה לקהל הרחב את החידושים המקצועיים שנדונו בכנס.  בשנים של רגיעה השתתפו בו גם אורתופדים מעזה ומהאורתופדית בשכם שהייתה תחת חסות מחלקתנו עד לאינתיפדה הראשונה.

הכנס הראשון בנושא 'הברך'  נערך בפסח  1979 וביסס את מתכונת כל הכנסים שלאחריו, כל שנה בנושא אורתופדי אחר.  מיכאל סודרי לברך, משה רופמן לירך, חנן וייסבורד ולאחריו יחיאל גוטפריד לעמוד שדרה, אמיר יון למחלות מטבוליות, בודי אנג'ל לגיל הגדילה,  דוד ברטלר עם סודרי לארתרוסקופיות, משה יוסים לארתריטיס, אוריאל דריפוס לגפה עליונה  וכן הלאה עד 1993.

זמן קצר לפני הכנס בקרו במחלקתנו מורי מניו יורק ארתור הלפט (Arthur Helfet) שחזר למכורתו בדרום אפריקה, ואחד ממנתחי ברך המחוננים מפילדלפיה פול לוטקה (Paul Lotke).  לאחר הכנס ביקר לראשונה אלאן גרהאם אפלי (Alan Graham Apley) שהיה גם מורהו של David Gruebel Lee מאנגליה שהשתתף בקביעות והיה פעיל בכל אחד מהכנסים.

באותה שנה הוזמנתי על ידי ד"ר במבלי מנהל האורתופדית בבית חולים גואמז בבואנוס איירס ועמיתו ד"ר זלמן שמעונוביץ שחזר מחיפה לבואנוס איירס, לערוך אצלם כנס על 'אוסטיוארתריטיס של הברך' במתכונת כראות עיני בבית החולים הפרטי Guemez.  בקשתי מ- Paul Maquet, Peter Walker ו- Alan Apley להצטרף אלי ומטעם המארחים הצטרף  George Galante   משיקגו מהחשובים שבמדענים, ממציאים ומנתחים האמריקאים, שאביו היה ממייסדי גואמז.  בסיום הכנס בצעתי את ניתוח משתל הברך הראשון בבית חולים זה.

בשנת 1981 היצגנו עבודת מחקר עיוני וקליני בכנס האקדמיה האמריקאית (AAOS).  פרופ' יהודה חריט מהפקולטה למתמטיקה של הטכניון יישם חישוב גיאומטרי לרעיון של אוסטיוטומיה תלת ממדית במחלת לג-פרתס לשפור תוצאות ניתוח מפרק הירך הפגוע.  רעיון הניתוח פותח שנים רבות קודם לכן על ידי אנטול אקסר, כדי למנוע קבוע בגבס או סדים של האגן והגפיים למשך כשנתיים.  בעזרת אלגוריתם ממוחשב ומכשור עזר כירורגי שתוכנן על ידי חריט בסיועו של רופמן, בצענו את הניתוח התלת ממדי על ידי חתך אחד אלכסוני של עצם הירך בעשרה ילדים בחיפה וביוהניסבורג.  לאחר קבוע בספיקה במשך שלושה חודשים בלבד שוחררו כולם לנהל חיים נורמלים.

בכנס פסח 1982 בליל הסדר התארחו אורחי הכנס בביתי כמינהגי מידי שנה על מנת לספר ביציאת מצרים ולספר כל אחד על שורשי משפחתו.  הושבתי זה ליד זה את דיויד לי (David Lee) הבריטי ובמבלי (Bamballi) הארגנטיני שהוכרזו אויבים זה לזה מספר ימים קודם לכן על ידי גברת תאצ'ר כשפלשה עם הצי הבריטי לאיי פולקלנד.

מאז תחילת עבודתה של רותי באר כמתאמת האדמיניסטרטיבית של צוות המחלקה ופעילויותיה נצפתה עליית מדרגה של יוזמה ואיכות.   ב- 1985 נערך לראשונה הכנס בטבריה בתכנונו של משה רופמן בעת שנוצר שתוף פעולה מקצועי עם חמי טבריה בטפול בארתריטיס.   
ב-1986 שוב בטבריה בארגונו של מיכאל סודרי נושא הכנס היה השימוש בסיבי פחם לשחזור רצועות ותחילת השימוש בסיבי פוליאתילן נושאים שבהם יצא למחלקה מוניטין בין לאומי.
 
הניסיון הקליני והמחקרי עם סיבי פחם ולאחר מכן עם סיבי פוליאתילן שודרגו הודות לפעילות משותפת עם הפתולוג המעולה פרופ' יוחנן בוס וצוות הלבורנטיות שהתמחו בהכנת חיתוכי עצם דקים ללא דה-קלציפיקציה בעזרת מיכשור שרכשנו עבורם.  הכנת הפרפרטים נעשתה בחלקה במימון הקרן הדו לאומית גרמניה-ישראל ואלו היוו בסיס מדעי לחשובים שבין הפרסומים בספרות האורתופדית הבין לאומית על האינטראקציה של תאי רקמת החיבור וסיבי פחם.  המחקר נעשה בשיתוף עם פרופ' סולטש (Soltesz) ממכון המחקר  Fraunhoffer  בפרייבורג על שחזור עם סיבי פחם של הרצועה הצולבת בברכיים של עזים.   בתום שנת מחקר נשלחו הברכיים בתיבת הקפאה בפקוחה של רות באר במטוס וברכבת אל פרופ סולטש השותף למחקר לשם בדיקה מכנית במעבדתו.  
התפנית בגישה האופטימית שלנו באה מכוונו של יוחנן בוס.  הבדיקה ההיסטולוגית במעבדתו המתוחכמת והבדיקה ההיסטוכימית במעבדתו של U.Gross בברלין הראתה שסיבי הרצועה הסינתטית בחיות הניסוי, אינם חדלים מלגרום לגרוי של המערכת החיסונית. זו מתמידה ליצור את תאי רקמת החיבור סביב הסיבים, והתאים ממשיכים ליצור סיבי קולגן.  לכן לא מתאפשרת דרגה אופטימלית של בשלות (maturity) של הרצועה החדשה.  המשמעות היא שהתהליך הדלקתי גם אם הוא דל איננו מגיע לרגיעה.   למרות שתוצאות העבודה הקלינית שלנו היו טובות וחלק מהמנותחים וביניהם גם שחקן נבחרת חיפה בכדורגל שבעי רצון ומודים לנו על הצלחת הניתוח עוד כיום כעבור 25 שנה, הייתה אז מסקנתנו שהתפרסמה ראשונה בספרות הבין לאומית, שרצועות סינתטיות (במסגרת הטכנולוגיה של אז) אינן תחליף מושלם לביולוגיות.

אחד משיאי הכנסים הבין לאומיים היה באירוחו בשנת 1991 של ד"ר איליזרוב מברית המועצות במחלקתנו.  לאחר שפיתח את רעיונותיו המקוריים להארכה של החלק הגרמי של עצם על בסיס ביולוגי, נאלץ לעזוב את מוסקבה ומצא את מקומו בקורגאן שמעבר להרי אורל.  יכולתו המדעית והארגונית בנתה שם מרכז עולמי לגישתו לאורתופדיה.  התכנון והביצוע של הבאתו אלינו נוהל על ידי רותי באר ובודי אנג'ל והתבסס על טלפרינטר של משרד הדואר מהעדר אמצעי תקשורת אחרים.  דרישותיו הלגיטימיות לצרף אליו מתורגמן  ולטוס במחלקה ראשונה לא שונו על ידו למרות שהצענו אלטרנטיבות, ומכיוון שהרכילות לגביו הייתה שבסופו של דבר הוא פשוט לא מגיע לא ידענו עד יום הכנס איזו הפתעה מצפה לנו.   פתיחת מלחמת המפרץ כשלושה חודשים לפני הכנס היתה מהלומה נוספת. באותה תקופה בוטלו במדינה כל הכנסים הבין לאומיים בכל הנושאים מחשש של המוזמנים מחו"ל לבוא לאזור שחברות הבטוח מסרבות לבטחו.  אלא שכבר הוכחנו בכנסים הקודמים שאירועים פליטים וטרוריזם לא פגעו בדבקות שלנו במטרה.   מספר ימים לפני הכנס הודענו לכל המחלקות האורתופדיות שעמדו הכן, שאיליזרוב אכן מגיע.  ההשתתפות בהרצאותיו הייתה נרחבת מאד וערנית ובהן הוכיח תיאורטית ומעשית את רעיונותיו ואת תוצאות נתוחים שביצע ובהם בין היתר תיקן מומים גרמיים, מנע צורך בקטיעות בפציעות קשות וטפל בהצלחה בקטני קומה.    בואו יצר תהודה תקשורתית עצומה ופציינטים פוטנציאלים רבים התקשרו ונרשמו כדי להתראיין על ידו.  הסיום החגיגי והמפואר של הכנס שהיווה גולת כותרת ארגונית,איכותית וקולינרית נערך באולמות האבירים בעכו וכלל קונצרט סימפוני של התזמורת של דליה אטלס ובניצוחה.   לפני שנפרד, הזמין אותנו לקורגאן לחגיגות השבעים להולדתו וצירפתי את ד"ר גולדמברג כדי שייטול חלק בקורס של ניתוחים לפי שיטתו.  שם הכרנו את משפחתו ואת מוצאו היהודי.

תקופתו הפורה של דב גולן הולידה את התמיכה של אגודת 'בני ציון' מניו יורק.   ליאון אנג'ל ידיד בית החולים שגר בניו יורק לצרכי עבודתו יזם הקמה של 'ידידי בית חולים רוטשילד'. שתי נשים היו פעילות בנושא זה,  לי שרמן נהלה את האגודה החדשה ואילנה הייתה פעילה באגודת 'בני ציון' של יוצאי מרכז אירופה ונוהלה על ידי מל פרנס.   'ידידי רוטשילד' התאכסנה במבנה של 'בני ציון' בשדרת פארק אווניו ובתיווכה של אילנה הוצעה תרומת סכום נכבד בתמורה לשינוי שם בית החולים ל 'בני ציון'. באותה תקופה בקשה משפחת רוטשילד להסיר את שמה מבית החולים בגלל שינוי במדיניות התמיכות של המשפחה.  לאחר משא ומתן עם משרד הבריאות יצאה העסקה לפועל.

בית חולים 'בני ציון' המשיך לשאת תואר של מרכז רפואי עירוני וצוותות העובדים לא ויתרו על היותם עובדי העיריה. התקציב היה ממשלתי והרופאים נהנו משני עולמות גם כרופאי מדינה וגם כעובדי עיריה.  הקשר לעיריה ולראש העיר אריה גוראל היה מוצק ופרודוקטיבי.  לשכת ראש העיר תמכה ועזרה בפעילויות המחלקה והתגאתה בפרסומה הרב וגם  תמכה בה פיננסית.  מנכ"ל העיריה ישראל סביון, פוליטיקאי ואדמיניסטרטור נמרץ, סייע בהשגת מענקים ממשלתיים ויזם את ביקורו המיוחד של שר הבריאות החדש חיים רמון במחלקה ובבית החולים ולאחר מכן גם את ביקורו של סגנו נואף מסאלחה..  

בשנת 1991 התכנס צוות 'המרכז לשתילת מפרקים' לכנס בוגרים ראשון במסגרת המרכז הרפואי בני ציון בהשתתפותם של המנהל הרפואי והמנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים, שאיחלו המשך פורה לכנסים הללו.  במשך 11 שנה עד 2002 הוצגו בכנסים הללו מחקרים עיוניים, מחקרים בחיות מעבדה ומחקרים קלינים על מגוון פרויקטים שפותחו במסגרת המרכז והמחלקה האורתופדית.  ניתוחים בזמן אמת שודרו מחדר הניתוח אל אולם המליאה.  היה זה ספוק רב ותענוג לצפות בהשתתפות הערה של הבוגרים, שחלקם הגדול כבר מלאו תפקידים בכירים בקהילה האורתופדית כמנהלי מחלקות, סגנים ובכירים במגוון בתי חולים בארץ והאצילו מניסיונם לתחושה של ייחודיות וחשיבות המרכז שלנו.

מאז פרישתו של דב גולן מניהול המרכז הרפואי בני ציון לתפקיד של מנכ"ל משרד הבריאות החלה הידרדרותו של בית החולים.   קינאתו של ממלא מקומו בכל הצלחה שאינה שלו הובילה אותו לניסיונות טרפוד ולבלבול של המערכות 'בבני ציון '.   כאשר שיווע המרכז הרפואי לניהול  של מנהל רפואי מקצועי התקבל באהדה היחיד שניגש למכרז, גם תוך סיכון מחושב שהוא עלול להיות הרע במיעוטו.  כך באמת היה כאשר נבחר אותו מנהל שהתיירא מהצל של עצמו.  הוא לא הפנים שמוניטין לא בונים על בינוניות ונמנע מלטפח מצוינות.  הססנותו אפשרה למנהל האדמיניסטרטיבי פוטנציאל בלתי נדלה של שליטה על פתוח בית החולים ועל נוהלי בית החולים, שנוצלו לפי ראות עיניו לטובת המנהלה ופקידיה, תוך התעלמות מהליבה הרפואית שהייתה הגרעין האיכותי של המרכז הרפואי.  בחוץ הייתה זו תקופה של בניה ופריחה של מרבית בתי החולים במדינה.  אלו גדלו והתעצמו במידותיהם השתפרו באיכות צוותותיהם ובאטרקטיביות למטופליהם ונוהלו במסגרת היחסים האדמיניסטרטיבים והפוליטים של 'קח ותן' של קופות החולים ושל הממשלה.  בית החולים 'בני ציון', למעט מספר מחלקות ויחידות מצוינות בפני עצמן, נותר בתחילת שנות האלפיים מאחור, ננטש על ידי מנהליו חסרי המעוף ונמסר לניהולו של פוליטיקאי זעיר למרות שפוטר מבית חולים אחר בגלל אי סדרים פיננסים.

הייתה זו התקופה של פרישתי מבית החולים.  'המרכז לשתילת מפרקים' נכנס אז לתקופה של סטגנציה ועדיין ממתין למנהל מוכשר שיחזיר לו את תהילתו.

פרופ' דוד מנדס
www.mendes-forum.co.il

 
בניית אתריםבניית אתרים

נייד 0529321874 / טל 063295148