"בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת" פתחתי ”החלה הארתרוסקופיה של הברך למצוא את מקומה כשיטת טפול עדיפה בנזקים מניסקאלים. היכולת לבצע ניתוח תוך ברכי מבלי לפתוח את הברך כשדה ניתוח נרחב הייתה מאד אטרקטיבית, מנעה את הצורך באשפוז והקטינה את תקופת השיקום. כל המנותחים נהנו מיתרונות אלו ובעיקר ספורטאים. היכולת של המנתח לצפות בכל חלקי ומסתורי המפרק בראיה ישירה אפשרו ביצוע של ניתוחים מתוחכמים כמו כריתת רקמת הסינוביום ושחזור רצועות הברך."

"כמה מידידותי עברו ארתרוסקופיה של ברך כואבת" ספרה רעייתו "ולא כולן היו שבעות רצון לאורך זמן. מדוע?"

"אין זה ניתוח פלא לכל בעיה" הסברתי "וכמו בכל ניתוח נדרשת טריאדה בסיסית של נתונים פרוגנוסטים. אלו הם: אבחנה מדויקת. מנתח קפדן ומנוסה ופציינט אופטימי. כמצופה ככל שנעשתה הפרוצדורה פופולרית הופיעו בספרות הרפואית דיווחים והודעות על סבוכים. מרביתם מינוריים כמו קרע נוסף במניסקוס וחלקם ניתנים להערכת הנזק רק לאחר חודשים או שנים כמו פגיעה בסחוס המפרקי. נדירה יותר היא פגיעה בסטרוקטורות מחוץ לחלל הברך והסבוך שעליו אספר נדיר מאד".

"אישה כבת ששים, פעילה פיזית ללא כל מגבלות החלה לסבול מכאב וליקוי בתפקוד הברך, שהייתה נתפשת והגבילה את הליכתה לכמה מאות מטרים. באבחנה של 'קרעים' בתוך הברך הוצע לה לבחור בין שתי אפשרויות כירורגיות: ארתרוסקופיה כירורגית או החלפה שלמה של הברך במשתל מלאכותי. החליטה על ארתרוסקופיה."

"מוצאת חן בעיני גישתו שלא קבע שרירותית איזה סוג ניתוח יבחר ואפשר למנותחת להחליט" העירה רעייתו,

"זו בוצעה בהרדמה כללית ובדו"ח הניתוח לא תועד משך הניתוח ולא דווח על קשיים וסבוכים, למרות שבדיעבד הסתבר שאלו אירעו בעליל בביצוע הפרוצדורה הכירורגית. הארתרוסקופיה בוצעה כמקובל דרך שלושה פתחי כניסה - קדמי, מדיאלי ולטראלי. דו"ח הניתוח תעד קרע ניווני בקרן האחורית ובגוף שני המניסקוס, קרע ניווני ברצועה הצולבת הקדמית, ניוון בדרגה מתקדמת של הסחוס המפרקי בחלקים שונים של הברך, ודלקת אקוטית של רקמת הסינוביום. במהלך הניתוח

בוצעה כריתה חלקית של קרעי המניסקוסים, הטריה של הצולבת הקדמית ושל הסחוס המפרקי הפמורלי והטיביאלי בשתי הלשכות המדיאלית והלטראלית, וכריתה חלקית של הסינוביה המודלקת. בסיום הוזרקה תמיסת מרקאין לאילחוש ותמיסת היאלורונית. כשהתעוררה מהניתוח ירדה על פי הוראת הצוות הסיעודי מהמיטה, והגפה כשלה וכמעט נפלה לולא נתפשה על ידי בן זוגה. היא חשבה שזו עדיין השפעת ההרדמה. שוחררה לביתה."

"אני מניח שכשל הגפה היה סבה להארכת אשפוזה" הציע ידידי,

"ניתוחים אלו כשגרה מבוצעים באשפוז יום כירורגי והמנותח משוחרר באותו יום. אבל המנתח אמור לבדוק אותה לפני שחרורה וכשל הגפה היה סימן אזהרה".

"למחרת בביתה, כשירדה ממיטתה שוב מעדה מהעדר שליטה על רגלה. אז הבינה שנפגעה בניתוח . נגרם שיתוק ושמיטה של הרגל - DROP FOOT. התקשרה אל מנתחה לדווח לו. הוא אמר לה בוודאות שאין זה מהניתוח אלא נגרם ממקור מרכזי מעמוד השדרה כמו פריצת דיסק, והפנה אותה לבדיקת CT של עמוד שדרה תחתון. עוד אמר לה שלא לטפל בנזק העצבי במשך שנה וחצי ובהמשך המליץ לרכוש רצועה לכף הרגל ולקרסול וסד לכף הרגל."

"כלומר הייתה זו מידה מסוימת של התכחשות לאחריותו?" הקשה ידידי רטורית.

"היא התייעצה עם מומחה לבעיות עמוד שדרה לגבי אפשרות של נזק מרכזי. אחרי בדיקתה ועיון בסי.טי אמר לה שהגורם לשיתוק הרגל איננו מעמוד השדרה, והמליץ על ביצוע בדיקה אלקטרונית, תהודה מגנטית ובדיקת אולטראסאונד של הברך. בדיקות אלו גילו את שאירע בזמן הניתוח.

בדיקת EMG והולכה עצבית, העידו על 'נזק אקסונלי קשה של סיבי העצב של שני סעיפי העצב הפרונאלי העמוק והשטחי' באזור הברך. התיעוד בבדיקת MRI ובבדיקה העל-קולית (אולטראסאונד) לא החמיא לביצוע הטכני של הטפול הכירורגי, ותאר בעליל את מהלך הביצוע הכירורגי הרשלני שגרם לנזק העצבי.

הממצאים ב- MRI גילו 'קרע של הצולבת הקדמית' שארע לאחר שעברה הטריה, 'קרע הוריזונטלי בקרן האחורית' במניסקוס המדיאלי שלכאורה נכרתה. הצולבת האחורית, שכלל לא תועדה בדוח הניתוח, נצפתה כשהיא 'מאד ניוונית עם קרעים חלקיים', ומאחוריה 'תהליך סינוביאלי דלקתי. מאחורי הקונדיל הלטרלי של עצם הירך' הודגם בעצב הפרונאלי תהליך דיפוזי בעל סיגנל גבוה שהעיד על חשד לקרע של העצב וסימנים של נפיחות של גיד הביצפס שנמצא ליד העצב'. בבדיקת האולטראסאונד נצפה גיבוי והשלמה לתיאור בתהודה המגנטית: 'נצפתה בגובה הברך התעבות שמערבת את העצב הפרונאלי באופן חלקי. לפחות שניים מהאגדים (fascicles) של סיבי העצב נראים מעובים משמעותית ומעורבים בתהליך שנראה כנוירומה. שאר האגדים של העצב הפרונאלי נראים המשכיים, אם כי נראים שינויים עדינים סביבם, אשר יכולים להתאים להדבקויות. בנוסף ישנו עיבוי צלקתי של הרקמה באזור מפרק הברך. שמתמזגת עם אזור הפגיעה העצבית'.

בעקבות הממצאים החד משמעותיים לנזק מכני לעצב הפרונאלי נותחה על ידי נוירוכירורג שדיווח על הממצאים ומהלך הניתוח:

'באזור הפופליטאלי סמוך לראש הפיבולה נצפה העצב הפרונאלי תפוס ולחוץ בתוך צלקות קשות דיפוזיות עם נוירומה תוך עצבית. בעזרת מיקרוסקופ בוצע שחרור של העצב הפרונאלי מצלקות חיצוניות ושל שני האגדים עם הנוירומה שבתוך העצב. הוצאה גם נוירומה של העצב הסוראלי. אזור הפגיעה של העצב הפרונאלי נעטף עם צינורית סינטתית לשם הגנה וכדי לאפשר רגנרציה של סיבי העצב. הניתוח עבר לא סיבוכים'.

"תהליך התאוששות העצב היה איטי ונמשך כשנתיים לאחר ההתערבות הכירורגית. במהלך תקופה זו התמידה בטפול פיזיותרפי והידרותרפי, אבל הניתוח לא פתר את הבעיה והיא נותרה סובלת מ DROP FOOT".

"מה אם כן קרה בניתוח" שאלה רעייתו, "האם ניתן לשחזר את המהלך שהביא לפגיעה בעצב?"

"הסבוך העצבי החמור אירע ככל הנראה במהלך הניתוח כתוצאה מפגיעה ישירה של המכשור הכירורגי בעצבים הפרונאלי והסוראלי. ניתן לשחזר בסבירות גבוהה ביותר את שאירע במהלך הניתוח בשל חוסר זהירות של המנתח בעת כריתת הסינוביה המודלקת. הכריתה נעשתה עם מכשיר שנגס ברקמה נגיסות מרובות וחוזרות וכרת אותה בהדרגה. המכשיר גרם לקרעים ברצועה הצולבת האחורית וחדר דרך הרצועה וקופסית הברך שמאחריה אל מחוץ לחלל הברך אל תוך הפוסה הפופליטאלית בצידה הלטראלי. שם נמצאים העצב הפרונאלי והעצב הסוראלי. הנגיסות גרמו לקרע תת-שלם של העצבים ונגיסות נוספות ברקמות סביבם גרמו להצטלקויות ולהדבקויות שנצפו בבדיקות ההדמיה. ככל הנראה המנתח לא היה ער לחדירה העמוקה של מכשיר הנגיסה ולנזק שגרם.