נזק עצבי בגלל פציעה עם רסיס זכוכית

כיום בת 13 שנים, נפגעה בגיל 3 שנים כשנפלה על זכוכית של דוד שמש. הובאה על ידי אביה לחדר המיון שם נמצא חתך עמוק בשוק ירך וברך ימין. הפצעים טופלו ונתפרו. לא בוצע צילום רנטגן. המעקב היה במסגרת המרפאה האורתופדית. הפצעים נרפאו.
לאחר מספר חודשים, בגלל שמיטת כף רגל ימין (drop foot), בוצע EMG ונמצאה עדות לנזק חלקי לעצב הפרונאלי. במשך למעלה משנה נעקבה במרפאה בגלל אבחנת ה- drop foot של רגל ימין ורק כשנתיים וחצי לאחר האירוע בגלל שיתוק מלא של העצב הפרונאלי הופנתה לייעוץ ולניתוח. בניתוח נמצא רסיס זכוכית בגודל של כשני מ"מ בפיצול העצב ה'פרונאלי המשותף' ונוירומה של העצב ה'פרונאלי העמוק'.
מכיוון ששמיטת כף הרגל (drop foot) לא השתפרה, נותחה שוב ובוצעה העברת גיד הטיביאליס פוסטריור אל קדמת גב הרגל.
כיום כארבעה חודשים לאחר הניתוח הולכת עם מגף-סד-פלסטי לתמיכה בכף הרגל.

מסקנות
ביום פציעתה של הקטינה בעת שטופלה בחדר המיון תועדה תנועת כף הרגל הימנית תקינה. כלומר לא היה נזק נוירולוגי. בוצעה שטיפת הפצע ותפירתו. לא בוצע צילום רנטגן שחייב להיות חלק מהרוטינה בפציעה מסוג זה לאיתור של רסיסי זכוכית ועל מנת לוודא שלא נותרה זכוכית בעומק הפצעים. גם במעקב המרפאתי של מהלך הבראת הפצעים למרות העדות לנזק חדש לעצב, לא הועלתה השאלה מדוע לא בוצע צילום רנטגן.
במהלך תקופת ההחלמה ולאחריה התגלתה שמיטת כף הרגל הימנית (drop foot) שהעידה על נזק מוטורי נוירולוגי חדש וחמור של העצב הפרונאלי. "בהליכה הייתה זורקת את הרגל קדימה" לדברי האב.  ההשתהות וההתמהמהות באבחון ובהפנמה של הנזק העצבי ובצורך לטפל בו בדחיפות, הקטינו במידה קריטית את האפשרות לתקן את הנזק.  ככל שחלף זמן מאז האירוע במשך  18 החודשים הראשונים, הסיכוי לשקם את הפעילות הפיזיולוגית של ה- neuro-muscular junction או motor end plate  הולכת וקטנה.  פעילות זו היא באזור המחבר (סינפסה) שבין העצב והשריר.  כשבוצע הניתוח לשיקום העצב הפגוע כשנתיים וחצי לאחר האירוע, היה זה מאוחר מדי והנזק המוטורי לא שופר.

לכשנותחה, הובהר שרסיס הזכוכית, שנתגלה במהלך הניתוח, בתוך הרקמה העצבית של ה-  Common Peroneal Nerve גרם לחתך נרחב של העצב.  ניסיון נפל פתולוגי של העצב לתקן את הנזק יצר את הנאורומה שנתגלתה בניתוח ונכרתה.  הנזק לעצב היה תוצאה ישירה של תנועה יחסית בין העצב הרך לבין הרסיס הקשה, באזור שבו יש תנועה מתמדת של מפרק הברך ושרירי השוק.
רשלנות הטיפול בקטינה התבטאה במחדל בשני שלבים:
1. בעת הטיפול הראשוני בחדר המיון.  פציעה עם שברי זכוכית מחייבת צילום רנטגן לאיתור של רסיס זכוכית באזור הפצע ולחילופין לשלילתם.  זיהוי הרסיס היה מאפשר את הוצאתו מידית בחדר המיון ומניעת הנזק שקרה מאוחר יותר.
2. התמהמהות קריטית כשנתגלה החסר הנוירולוגי.    חסר נוירולוגי כתוצאה מפציעה חודרנית כפי שארע, מחייב אקספלורציה של העצב שנפגע על מנת לגלות את סבת החסר ולתכנן טיפול אופטימאלי.  גם בטראומה קהה, שאיננה חודרנית כשקיימת אפשרות של התאוששות ספונטאנית של העצב אפשר להמתין תוך ניטור אם יש שפור בנזק הנוירולוגי תקופה של מספר חודשים, אבל לא מעבר לזה, על מנת שלא להחמיץ את האפשרות של תיקון כירורגי של הנזק העצבי. המתנה מעבר לשנה וחצי כפי שארע אצל הקטינה לא מאפשרת תיקון אפקטיבי של הנזק, למרות נסיונות הרקונסטרוקציה שבוצעו כירורגית, בגלל התנוונות  ה- Motor end plate.