|
איחור רשלני בטפול בתסמונת 'זנב הסוס' (Cauda equina)
בת 62 טופלה בכאבי גב קשים במרפאת כאב, עם זריקות אפידורליות של דפומדרול ועזרקאין עוקבות בהפרשים של שבועיים. למחרת הזריקה האחרונה התפתחה תסמונת של 'קאודה אקוינה' (זנב סוס). נשלחה בדחיפות לחדר המיון לבית החולים עם תיעוד של הפרעות בתחושה באזור הפרינאום (הבושת).
בקבלתה בחדר מיון למחרת תחילת הסימפטומים, תועד שהתקבלה בחשד לתסמונת 'זנב הסוס'. זו התבטאה בהעדר טונוס ותחושה באזור פי הטבעת וחולשת שרירים אקסטנסורים של אצבעות רגל ימין. עוד תועד שבין תרופותיה מקבלת קומדין כנוגד קרישת דם לטפול בפרפור פרוזדורים. CT שבוצע בדחיפות החשיד לדמום אפידורלי עם לחץ על השק התקאלי שמכיל את עצבי חוט השדרה.
למרות הדחיפות שנדרשת בביצוע של טפול כירורגי בתסמונת זו, התמהמה צוות בית החולים בביצוע MRI להגדרת גבולות ההמטומה האפידורלית, התמהמה בנקיטת טפול להפסקה מהירה של השפעתו של נוגד הקרישה והתמהמה בביצוע ניתוח לכריתת ההמטומה ודקומפרסיה (שחרור) של השק התקאלי.
החולה המתינה לניתוח תוך הרעה של מצבה הנוירולוגי עד לביצועו רק ביום הרביעי לתחילת התסמונת. תקופת המתנה זו היא ביטוי לרשלנותו של צוות בית החולים ותוצאתה הייתה שתוק חלקי (Paraparesis) של הגפיים התחתונות והעדר שליטה על הסוגרים (ספינקטרים) בעת שהועברה למחלקת השיקום.
מסקנות
תסמונת 'זנב הסוס' (Cauda equina) מוכרת היטב כאחת התסמונות הנוירו-אורתופדיות שמהוות הוראה דחופה חד משמעית לטיפול כירורגי תוך 48 שעות על מנת למנוע נזק בלתי הפיך. שורשי העצבים שמהווים את 'זנב הסוס' רגישים מאד ללחץ ומקום מוצאם מהחלק התחתון של חוט השדרה ((Conus medularis רגיש מאד ונזק ברקמה זו איננו הפיך. בבדיקות ההדמיה (CT, MRI) נצפתה המטומה אפידוראלית מגובה חוליה גבית T11עד לסקרום S2 עם היצרות ספינאלית לאורך כל עמוד השדרה המותני. משמעות הממצא היה שהקונוס מדולריס באזור מותני עליון וכל עצבי 'זנב הסוס' היו במצוקה קשה.
העדר הפנמה מצד הצוות המטפל לחומרת בעייתה היה תחילתה של רשלנותו . למרות שבמכתב השליחה צוין שנחשדה אבחנה של תסמונת 'קאודה אקוינה', כך גם נכתבה בגיליון חדר המיון, וב – CT שבוצע בדחיפות נצפו סימנים שנחשדו לדימום אפידורלי. כל אלו לא הדליקו נורה אדומה אצל הצוות המטפל. הייתה זו מחויבותו להפנים שחלפה יממה מאז תחילת התסמונת ונדרשה דחיפות מירבית באישוש האבחנה ובביצוע הניתוח לשחרור הלחץ על המערכת העצבית.
בקבלתה למחלקה היועץ הנוירולוגי ציין אי שליטה על מתן שתן אבל בבדיקה הנוירולוגית הוא התרכז רק על חולשת שרירי הגפיים. הוא לא תעד כלל בדיקת הפרינאום ובדיקה רקטלית. הוא ציין את הממצא ב- CT של דימום באזור סקראלי, ולמרות זאת בסכום כתב שכעת אין מקום להתערבות נוירו- כירורגית דחופה ורק המליץ לבצע MRI ולטפל בביטול השפעתו של הקומדין נוגד קרישת הדם. למרות שניתן לשלוט על ה- INR ולהוריד את ערכיו תוך מספר שעות בשיטות מוכרות היטב, המתין הצוות לירידה של ערכי נוגד הקרישה ((INR שנמשכת מספר ימים.
במחלקה למחרת , שוב תועד החסר הנוירולוגי של הגפיים התחתונות. הפעם נעשתה גם בדיקה רקטלית שציינה היעדר טונוס והיעדר תחושה. אבל שוב לא הופנמה הדחיפות של התסמונת הקלינית 'קאודה אקוינה'. בדיקת ה- MRI בוצעה באיחור כעבור יום נוסף, ובינתיים המשיך להידרדר תפקוד שלפוחית השתן שהצריך הכנסת קטטר.
כעבור יום נוסף בוצע ניתוח דקומפרסיה שהשתרעה מ- 10 T עד 4S, כלומר כללה את עמוד השדרה הגבי התחתון, את כל המותני ואת מרבית העצי (סקראלי) גם כן.
להערכתי, מאותו רגע שאימת ה CT- את החשד הקליני צריך היה שיבוצעו בדחיפות מירבית וללא דיחוי כל שלושת המהלכים:
1. של אבחון נוסף בעזרת MRI,
2. טפול להורדת ה- INR על ידי נטרול אפקט הקומדין,
3. ביצוע ניתוח דקומפרסיה של ההמטומה הגדולה שלחצה על השק הדוראלי והקונוס מדולריס.
על מנת שלא לחרוג מ- 48 השעות שחלפו מתחילת הופעתה של התסמונת, ואשר נחשבות לתקופה המירבית שעשויה למנוע החמרה בלתי הפיכה של התסמונת. ההחלטות להמתין היו להערכתי קריטיות ושגויות.
|