לאחר הפנמה בשנות החמישים והששים של המאה הקודמת, של הסבות לסיבוכי השיטה האומללה של העבר, הייתה המודעות לסבות לנמק נחלת כלל הקהילה האורתופדית והמושג קבוע ב'תנוחת צפרדע' כלומר תנוחת פשוק של מפרקי הירכיים הפכה לטאבו ונחשבה לטפול רשלני.

בכירי האורתופדים באותה תקופה כמו סומרביל (Somerville) באנגליה, טוניס (Tonnis ) בגרמניה וסולטר (Salter) בקנדה קבעו בצורה חד משמעית מספר כללים בטפול בנקיעת מפרקי הירכיים במידה ואובחנו באיחור של מספר חודשים ויותר:

1. מתיחה של הירכיים במשך מספר שבועות בתנוחה של כפוף ופשוק קל שנעשית על מנת להתגבר על הקונטרקטורות של הרקמות הרכות ועל מנת להאריך את השרירים המקוצרים ולהשוות את מיקום המטפיזיס (ראש-צוואר) ביחס למרחשת (אצטבולום) בהתאמה לעמדת הירך השנייה. המתיחה מאפשרת החזרת ראש הירך למקומו אל תוך עומק המרחשת ללא התנגדות, מתח ולחץ.

2. שחזור עדין בהרדמה כללית ללא שימוש בכוח של ראש הירך למקומו האנטומי אל תוך עומק המרחשת, תוך הקפדה שעמדתו לא תופרע על ידי רקמות המפרק.

3. קבוע של תנוחת מפרקי הירכיים ב'תנוחת אנוש' (Human position) בתוך גבס ספייקה. כלומר בתנוחה של כפוף הירכיים מעבר לתשעים מעלות כמו עובר ברחם, שאיננה מתקרבת לקצה טווח התנועה ואין בה מתח של שרירי האגן ולחץ על ראש הירך. פישוק וסיבוב של מפרקי הירכיים ב'תנוחת אנוש' הן משניות בחשיבותן, ומידותיהן אינן מתקרבות לקצה טווח התנועה.

בהתייחס לאירוע הנדון.

1. מתיחה. בגיליונה הרפואי תועד בקבלתה קיצור הגפה השמאלית כ- 1.5 ס"מ שמעיד על נקיעה עם מיקום פרוקסימאלי גבוה של ראש הירך. טווח פשוק מוגבל ל- 45 מעלות בירך הנקועה סיבוב פנימי מוגבל ל- 20 מעלות וחיצוני מוגבל ל- 45 מעלות, טווח הכפוף היה ללא הגבלה 140 מעלות. חשיבות המתיחה (משיכה) של הגפיים התחתונות היא ההדרגתיות וההתמדה במשך מספר שבועות עד ליום השחזור ועד שמושג מיקום דיסטאלי של ראש הירך שווה לירך השנייה. אבל צוין במכתב השחרור שהמתיחה הופסקה בגלל התקף של שלשולים. במשך ימים אלו של מחלתה הופר האפקט של המתיחה מה שגרם להתקצרות חוזרת של הרקמות הרכות. הצוות המטפל היה אמור לחזור על מתיחה הדרגתית ממושכת לפני שיחזור המפרק. חיתוך האדוקטורים שבוצע לפני השחזור לא היה תחליף למתיחה ואיננו מקנה לירך טווח נורמלי של פשוק. העדר אפקט המתיחה הווה סבה אחת לנמק של ראש הירך.

2. שחזור. בצילום הרנטגן שלאחר השחזור נצפה ראש הירך השמאלי שלא בעומק המרחשת ותועד שקימת אינטרפוזיציה של רקמה שמונעת מהראש להגיע אל עומק המרחשת. אינטרפוזיציה של רקמות כמו הלברום או הליגמנטים שבמרחשת מונעת שחזור אופטימלי וגורמת ללחץ מוגבר על ראש הירך הרך. לחץ זה מהווה גורם סיכון נוסף שני לנמק של ראש הירך ומחייב שיקול של ניתוח פתוח.

3. קבוע. הירכיים קובעו "בגבסי פשוק". לא 'בתנוחת אנוש' אלא בפשוק. זו כאמור לעיל היא סבה קרדינאלית לנמק א- ואסקולארי. גבסי הפשוק הוחלפו מספר פעמים כל פעם לכששה שבועות.

ניתוחים שעברה בגיל שנתיים נועדו לשפר את עמדת התת-נקיעה של ראש הירך בתוך האצטבולום ולאפשר לו תהליך הבראה טוב ומושלם יותר של הנמק שעבר.

ניתוחים שעברה בגיל 13 שנים נועדו לשפר את אי השוויון באורך הגפיים התחתונות ע"י אפיפיוזודזיס של הפמור והטיביה הימניים, כלומר שיבוש מכאני של לוחיות הגדילה של עצמות הברך הימנית כדי לעצור את גדילתן. ניתוח נוסף באותה תקופה נועד ולשפר את כוח פעולות האבדוקטורים על ידי טרנספוזיציה של הטרוכנטר הגדול.

בעתיד תזדקק לניתוחים שמטרתם לשפר את תפקוד הירך, את קצור הגפה, את הצלקות המכוערות ואת העיוותים באצבעות כף הרגל.